נשק זה לא משחק

הנפילה

התעוררתי ליום ללא פחד מבריאן.
עדין לא שכבנו מאותה מקרה, אני עדין קצת חוששת.
ראיתי את בריאן עייף מת אז יצאתי מהמיטה, יורדת למטה.
אולי נכין לו.... אני יודעת!
ארוחת בוקר!
התחלתי להוציא את המצרכים לפנקייקים.
לפתע הגיע שון.
"בוקר טוב גברת סמית' " אמר
"בוקר טוב שון, ובבקשה ממך תקרא לי תיאה" אמרתי
"בסדר גברת סמית' " אמר ונאנחתי בכעס.
הוצאתי את הפנקייק מהמחבט ומיד שמה את הנוזל של הפנקייק שוב.
"בוקר טוב לך" נשמע קולו של בריאן על צווארי.
הוא נישק את צווארי שאני מוזיזה אותו.
"אני מבשלת על הגז!" הודעתי.
"וזה בדיוק הבעיה, את לא אמורה לבשל, את צריכה לנוח ולאכול" נשמע קולו הסמכותי.
גלגלתי עיניים.
"אוקיי בריאן" אמרתי
"אני רציני תיאה!" אמר בקול עצבני.
הוצאתי את הפנקייק אחרי שבו של משני הצדדים וכיבתי את הגז.
הסתובבתי בכעס.
"מה?!" אמרתי
"את צריכה לנוח, שלא יקרה משהו לתינוק" אמר וגיחכתי מאט.
"נוו באמת בריאן, לפני שסיפרתי לך יכולתי לרוץ, להכין, ללכת או בכלל לעמוד" אמרתי בכעס.
"אז עכשיו אני יודע ועכשיו את נחה!" אמר באותו טון שלי.
"אני כבר מתחרטת על זה שסיפרתי לך" מלמלתי לעצמי בשקט.
"מה הבעיה שלך?!" נשמע צעקה שלו.
"אני רק דואג לך ולתינוק. זה הכל!" אמר בכעס שאני מביטה בו.
"אוקיי, הבנתי אתה דואג אבל אני יכולה לעמוד ולעשות דברים" אמרתי בכעס.
"אוקיי" אמר יותר חזק.
ייצא מהמטבח.
ראיתי אותו נכנס לחדר ומשם שקט.
חזרתי לפנקייקים שמה סירופ לוקחת סוכריות פצפוצים צבעוניים בצד לוקחת גלידה מהמקרר, שמה שתי כדורים ליד הפנקייק ו-2 מזלגות ועולה לחדרו של בריאן.
נכנסתי שהוא אם הגב אליי.
"תעזבי אותי תיאה אני לא רוצה לדבר כרגע" אמר עצבני.
הנחתי את הצלחת על השידה ליד מלטפת את כתפו שהוא מסתובב מביט בי.
"אל תכעס אליי רק ראיתי כמה אתה עייף אז רציתי להכין לך משהו קטן, משהו חמוד" אמרתי והוא חייך מנשק את שפתיי.
"סליחה" אמר והנהנתי .
יושבת לידו לוקחת את הצלחת שמה בינינו שאנחנו אוכלים.
"טעים?" שאלתי
"לא כל כך" אמר בולע
"מה?" שאלתי לא מאמינה.
הוא התקרב.
"יש דבר אחד שהוא יכול להיות הטעם המושלם" אמר
"ומה זה?" שאלתי
"שמח ששאלת" אמר מחייך ומנשק את שפתיי.
שאני לוקחת את ידי לסכו"ם עם הגלידה מורחת על פניו.
צוחקת ובורחת למטה.
"תיאה!" נשמעה צעקתו וצחקתי רצתי למטה מביטה מלמעלה רואה אותו יורד בריצה.
המשכתי לרוץ עד שנקלטתי במשהו.
הבטתי למעלה וראיתי את טיילור .
הוא חייך וחייכתי חזרה.
הוא תפס במותניי שאנחנו קרובים.
נפל לי באסימון שבריאן מאחוריי.
זזתי ממנו מסתכלת אחורה רואה אותו מביט בי, ונאנח בכעס וחוזר חזרה.
"סליחה" מילמל טיילור הסתכלתי עליו מהנהנת.
עליתי לבריאן תופסת בידו שהוא מושך אותה.
"בריאן" אמרתי.
"בריאן" אמרתי תופסת בידו שוב שהוא מעיך את ידו.
"בריאן!" אמרתי בכעס ולפתע הוא שיחרר את ידו מתנועה שגרמה לי ליפול אחורה.
דמעות עלו בעיניי.
"איה" אמרתי בריאן הסתובב מהר רואה אותי על הרצפה שאני מחזירה בבטנו התחתונה.
"תיאה" מילמל יורד אליי.
הרקתי אותו.
"אל תתקרב אליי בריאן" מלמלתי.
אני מרגישה נוזל על ידי שעל ביטני התחתונה.
הרמתי את ידי שיבבה יוצאת ממנו שדם מופיע על ידי.
"לא!" אמר בריאן.
שהוא מנסה לקחת אותי.
"אל תגע בי!" צעקתי בבכי.
שמתי יד על הרצפה ויד על ביוני שיוצאת ממנה דם. הרמתי אותי מחזיקה במעקה שראיתי את ידו של בריאן באה לעזור לי.
"אל, פשוט אל" אמרתי מתיישבת הולכת שדמעות יורדות מעיניי הולכת לחדר.
נכנסת ושוכבת על המיטה.

לאחר 5 דקות בריאן נכנס עם רופא משפחה.
"אז מה יש לה מקס?" שאל בריאן
מקס הסתכל עליי.
והנדתי שלא.
"אני מבקש ממך לצאת, אדון קלאן" אמר ובריאן בא להתנגד אך קטעתי אותו.
"בבקשה" אמרתי והוא נאנח יוצא.
הדלת נסגרה והבטי במקס.
"תקשיבי, תיאה אני צריך שתנשמי ותנסי להיות רגועה" אמר מקס והבטתי בו לא מבינה.
"הכל בסדר? התינוק יהיה בסדר?" שאלתי מהר
והוא השפיל מבט.
דמעות עמדו בעיניי.
"אני מצטער, תיאה הבן שלך מת מהנפילה" אמר ויבבה יצאה ממני.
בכי פרץ ממני.
הוא קם ויצא וכמה דקות אף אחד לא נכנס ואז הדלת נפתחה.
ראיתי אותו.
ראיתי את בריאן.
ראיתי את הרוצח של התינוק שלי!

אהבתם?

רוצים המשך?

⭐תעשו הצבעה⭐