שם המשפחה שלו נפלט פה ושם ברחוב החשוך, אף אחד לא רוצה להסתבך איתו, אף אחד לא רוצה לפגוש אותו, אף אחד לא יודע את שמו הפרטי ואם אתה יודעה סימן שאתה בצרה צרורה שלא תוכל לצאת ממנה.
קוראים לי תיאה סמית' בחורה פשוטה שיער חום ועיניים חומות, רזה, עקשנית, וכ...
קמתי עם דמעות יבשות, אבל שמחתי שאני בבית. קמתי עושה מקלחת טובה ומרעננת ומתלבשת קצת יותר יפה מהרגיל,לא יודעת למה פשוט מתחשק לי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
שמתי סנדלים יפות ולבנות ויצאתי לעבר הסלון רואה את הסנדוויץ' שאמי הכינה לי ואת הבקבוק הקר שהוציא לי. חייכתי חיוך קטן ושמתי הכל בתיקי יוצאת מהבית, נועלת ותחילה ללכת לכיוון בית הספר. הגעתי לבית ספר וחלקם המבטים עליי. מעולם לא אהבתי שבוחנים אותי, זה הפחיד אותי וגרם לי לא להרגיש בנוח. מיהרתי לבניין שאני מעבירה את מבטי על כל הילדים וממשיכה בדרך ולפתע רואה את מייקל עם כריסטיאנה הזאת. המשכתי בדרכי שעוד אני מסתכלת על מייקל לפתע אני מתנגשת במשהו ישר מתנצלת ברמות מטורפות. "זה בסדר" אמר עם חיוך חייכתי חזרה "סליחה פשוט לא הסתכלתי" אמרתי "שמתי לב, לא קרה כלום, זה בסדר" אמר והנהנתי. "אוקיי" אמרתי והוא המשיך בעיסוקיו שאני ממשיכה לכיתתי ויושבת על הכיסא ופותחת את המחברת ומתחילה לצייר מה המחשבה שהחי עולה לראש שלי.
"כולם לשבת" נשמע קול המורה ולא התייחסתי. המלא ישבתי. סיימתי לצייר את הציור והרמתי את ראשי כדי לראות מה ציירתי ודמעה ירשה ממני שגיליתי שציירתי את אחי ואותי. שעוד המורה החופרת מדברת "הגיע 2 ילדים חדשים אלינו נא להתנהג בהתאם" אמרה והרמתי את ראשי לראות במי מדובר וקפאתי. ראיתי את הבחור שהתנגשתי בו ואותו, הרוצח של אח שלי. "בבקשה תספרו לנו קצת עליכם" אמרה המורה "קוראים לי סטיב אני וחבר שלי למדנו בבית ספר שבקליפורניה, פשוט עברנו לפה אז אנחנו כאן" אמר סטיב שהוא הבחור שהתנגשתי בו. "ואתה? מה השם שלך?" שאל "ג'ורג אמל" אמר ונאנחתי בטח שלא יספר מי הוא באמת. "אוקיי, ברוכים הבאים, סטיב שם ליד טום אותה ג'ורג שם ליד תיאה" אמרה המורה ועולמי התרסק. למה אותי! למה?! "מי הם?" שאל (ג'ורג) עלק ג'ורג אמל גם כן עבריין. הרמתי את ידי ללא רצון והם הנהנו וישבו, זזתי לצד השני של השולחן מתרחקת ממנו שעוד הוא הבין את המסר ולא אמר כלום. הסתכלתי על הדף תלשתי אותו מניחה אותו הפוך כך שלא יוכל לראות. לקחתי את היומן שלי ושמתי בעדינות את הדף. המורה התחילה ללמד ולא היה לי כוח. פתחתי את המחברת שוב והתחלתי לצייר. סיימתי לצייר והרמתי את ראשי רואה שוב את פניו של אחי. דמעה ירדה ממני לפשוט לקחתי את הדף וקרעתי אותו לחלקים קטנים וקיפצצתי חלק מה ניירות הקרועות. "מספיק עם רעש סמית' " צעקה המורה "סליחה" מלמלתי "אני יכולה ללכת לזרוק?" שאלתי "לא בגלל ההפרעה שלך" אמרה ונאנחתי בכעס היא הסתובבה וקלעת לפח את הניירות ישבתי חיוך ממש קטנטן שהופיע על פניי שקלעתי וירד לאחר שניה. "אתם רשאים לצאת להפסקה ילדים" אמרה המורה וקמתי ישר לוקחת הכל ורואה את סטיב בדיוק לצאת מהכיתה. לעומת ש" ג'ורג " נשאר כמה שניות להעתיק מהלוח ואז יצא. "סטיב!" צעקתי שהוא היה עם אחד החברים שלו. הוא הסתובב והתקדמתי אליו במהירות. "ת'אמת שלא חשבתי שתתנפלי על חדשים, תיאה" נשמע קול של אדי וגיחכתי. "לך מפה אדי, מה אתה משחק אותה קול כולם יודעים שאף אחת לא רוצה אותך" אמרתי וקולות חימום נשמעו "כאילו משהו רוצה אותך, שמעתי שמייקל עזב אותך" אמר מתגרה בי ראיתי מזווית העין שלי את מייקל "הוא נפרד ממני אבל לפחות אהבו אותי אותך לא אוהבים בכלל" אמרתי ונשמעו קולות קטילה. "ניצחת הפעם תיאה, באמת מרשים" אמר עם חיוך וחייכתי נתנו כיף אחד לשני והתחבקנו וסטיב מביט בי עדין "אממ.... אפשר לדבר איתך שניה?" שאלתי "לבד" הוספתי שראיתי את כולם מסתכלים עלינו הוא הנהן הולך איתי לכיתה. וסגרתי את הדלת. "איך אתה קשור למקליין?!" כמעט וצעקתי. "שתקי!" אמר ונאנחתי. "שלחו אותנו לפה במקרה ואבא שלך התערב בפעם הבאה" סיפר לי את האמת. "תתרחק ממני" אמרתי מהר ובפחד "תירגעי אין לי מה לעשות לך עם אבא שלך פשוט ישלם את החוב כל שבוע שהוא חייב לנו" אמר "אתה מתכוון שאחי היה חייב לכם" תיקנתי אותו "לא יודע, אני יודע שהוא חייב לנו לא אכפת לי מי כל עוד אני מקבל את הכסף שלי" אמר ויצא. התקשרתי לאבא שלי "אבא?" שאלתי "כן מתוקה?" שאל "אני בבית ספר והגיעו תלמידים חדשים אחד מהם זה מי שהיה אתמול" מלמלתי בבכי. "בואי הביתה מהר תיאה!" אמר והנהנתי. יוצאת במהירה מהבניין שמייקל רואה אותי רצה לשער הוא תופס אותי. "מה קרה תיאה?" שאל "כלום הכל בסדר" אמרתי מנסה להשתחרר אבל הוא לא נותן לי. "אל תשקרי לי תיאה אני מכיר אותך" אמר כועס. "הכל בסדר ואני לא חייבת לך תשובות כי אני אותה גמרנו" אמרתי צועקת עליו "אני רק דואג לך" מילמל בשקט "אני אוהב אותך" אמר והשתחררתי מאחיזתו ועשיתי לו חומה עם הידיים. "לא, פשוט אל תגיד את זה יותר מייקל, אם היית אוהב אותי לא היית עוזב אותי ולא היית עושה צבא" אמרתי ודמעות יורדות ממני. לא אמרתי כלום יותר ופשוט ברחתי הביתה. בוכה על המיטה.
הגיעה ערב
"מה הם עשו שם?" שאל אבי שחזר מעבודתו הקשה. "חבר שלו אמר שהם בבית ספר למקרה ותאחר בתשלום בשבוע הבא" אמרתי לאבי הנהן וקם הולך לחדרו. נשמעו צעקות של אבי לא כל כך ברורות. "אני משלם לך את כל הסכום אותה עוזב אותי ואת המשפחה שלי, בשקט, אני משלם לך אותה מוציא אותי מהעסק אריק!" נשמעה צעקה. מוציא אותי מהעסק?! במה אתה עובד אבא? במה אתה באמת עובד?!
