נשק זה לא משחק

מוות

"אני לא יודעת" אמרתי ושקט נוצר.
"אני אהבתי את מייקל במשך 4 שנים ושנאתי אותו על מה שעשה לי, אבל אני לא יכולה למחוק את הרגשות שלי ביום אבל" אמרתי
"אבל?" שאלה רוצה שהמשיך
"אבל כל פעם שאני פוגשת את העיניים של בריאן, אני שואלת ממייקל, רגישה שרק אותו אני אוהבת" אמרתי מחייכת וחיוך גדול נמצא עליה.
"את מאוהבת ילדה שלי, מייקל פגע בך רואים את זה עליך שאהבה שלך נמחקת ליד בריאן" אמרה וחייכתי.
"נראלי שאת צודקת" אמרתי עם חיוך
"איפה הוא באמת?" שאלתי היא הרימה את מבטה למעלה.
סובבתי את מבטי למקום שהסתכלה וראיתי אותו נשען על המעקה מביט בנו עם חיוך קטן.
"כמה זמן היית פה?" שאלתי מובכת
"מספיק כדי לשמוע את כל השיחה" אמר והשפלתי את מבטי.
"אני שמח על כך" אמר והרמתי את מבטי עם מבט מבולבל.
"מה?" שאלתי במבט מבולבל וקצת כועס.
"עכשיו אני יודע מה את מרגישה שאת לידי" אמר מחייך וחייכתי חזרה.
"אממ.... בריאן אנחנו נעשה את מה שביקשתי?" שאלתי והוא הנהן חזר לעמידה ישרה ומטלפן.
"כי אני צריך אותכם פה עוד חמש דקות, ביי" אמר בריאן וניתק.
הוא ירד אלינו.
"לאן?" שאל אביו שהוא מחבק מהצד את אשתו.
"אנחנו הולכים לזייף מות" אמר ואביו הביט מבולבל.
"אני לא זוכר שמשהו נתפס, למי?" שאל
"לתיאה" אמר לכולם הביטו בי
"למה?" שאל
"הסביר אחר כך" אמר בריאן לוקח אותי החוצה.
נושק לשפתיי.
"אוח... סופסוף, סאמק חיכיתי שנסיים את הישיבה ואז ראיתי אותך ואת אמא שלי בשיחה הייתי חייב להקשיב" אמר מביט בי וחייכתי.
חיבקתי אותו.
"תודה בריאן" אמרתי והוא הנהן.
אנשים הגיעו ברכבים ויצאו.
"אוקיי הזיוף מוות הוא תליה על גשר, שלא יראו הרבה ככה יבינו כמה זמן לקח להם לקלוט. בארון מתים תדאגו שיהיה ריק, ברור?!" שאל בריאן והם הנהנו לאחר שעה הכל היה מוכן.
הסבירו לי שזה יראה כמו התאבדות רגילה רק חוטים דקים מחזיקים אותי שברגע שלוקחים אותי זה נקרע אז לא יקרה לי כלום אבל זה סיכון, סיכון שאני מוכנה לקחת.
קשרו את החוט וסידרו אותי.
"תזכרי יפה שלי" אמר בריאן שהוא על מסוק מביט בי ונשק לשפתיי.
"יש לך טוש?" שאלתי והוא הנהן מביא לי.
רשמתי על היד שלי.

אני שונאת אותך מייקל!
אני מצטערת אבא!
סופסוף אפגוש אותך אח יקר!

וסוגרת לאגרוף.
"מה כתבת?" שאל
"תראה יותר מאוחר" אמרתי עם חיוך והוא הנהן.
מגיע לו!
שידע, שירגיש את הכאב שהוא עשה לי.
שחייה עם רגשות אשם שבגללו אני התאבדתי.

הם עזבו ואני עצמתי עיניים.
לאחר שעה...
לפתע נשמע חריקת מכוניות, קול ניידות ואמבולנסים, מסוקים ומה עוד לא.
קרעו לי קמת את הבגדים כאילו עברתי אונס לפניי.
לקחו דם אמיתי ועשו כאילו זה הדם שלי.
קיצור זיוף אמיתי.
ונתנו לי כדור שמעלף אותך ל72 שעות שזה 3 ימים.

האיש במסוק תפס אותי להוריד ממני את החבל, באותו זמן הוא גם קרע את החוטים שנתפסו אותי.
הוא העלה אותי לגשר ומשם הכדור התחיל לעבוד ולא זכרתי כלום.

נ.מ מבט של מייקל

היא ברחה.
היא יודעת.
בגדתי בה שנה אחרי שהגענו והבנתי כמה טעיתי.
הייתי כל הערב ער, היא לא חזרה.
החלתי לחפש אותה.
אנשים שלי החילו לחפש.
אריק ראה שעובר עליי ועל ג'ון משהו להבין שמדובר בתיאה שלא חזרה.
אני מתחיל לשאול אנשיי מקומות אם ראו אותה שלפתע קיבלתי צלצול.
"הלו?" שאלתי
"מייקל נראה שיש בת שהתאבדה בגשר קרוב למועדון ברחוב ושינגטון 8"
"אני בא" אמרתי ונכנסתי למכונית מהר.
"בבקשה שזה לא את!" אמרתי בלב.
"בבקשה שזאת לא את תיאה, בבקשה" אמרתי בקול מתייסר.
ראיתי מלא מכונית חורקות, משטרה, אמבולנסים ומסוק.
האנשים במסוק הביאו אותה לגשר והתקדמתי במהירות למקום.
דמעות עלו בעיניי שראיתי שזאת תיאה.
"לא" אמרתי נופל על ברכיי.
כולם שתקו שראו שאני מכיר אותה.
"תיאה!" נשמע קול של אביה מרוסק.
הרמתי את תיאה אליי מחבק אותה ובוכה.
"למה?! למה זה קורה לי. למה עשית את זה תיאה" צעקתי לתוך גופה חסר נשמה.
ראיתי את ידה סגור כאגרוף,  פתחתי אותו והרשתי סכין בלב.
היא שונאת אותי!
היא מתה בגללי!
בגדיה היו קרועים ונטף ממנה ריח של אלכוהול.
עברתי על בגגיה רואה סימנים.
לא סימנים שאני עשיתי.
היא נאנסה.
היא נאנסה ולא הייתי שם כדי להציל אותה.
אני הרגתי אותה.
אני הרגתי אותה מבפנים וגם מבחוץ.
אני הרגתי את תיאה.
אני הרגתי את הלב שלי!

אהבתם?
רוצים המשך?

⭐תעשו הצבעה⭐