נשק זה לא משחק

"אני לא רוצה לפגוע בך תיאה"-" מאוחר מידי. פגעת"

הוא הסתובב אליי ודמעות חדשות ירדו ממני.
"מייקל?" שאלתי לבוא הביט בי רגיל לא במבט קר קרח.
"מייקל?" חזרתי על שמו
"מה את רוצה תיאה?" שאל והנער לא מבין מאיפה אנחנו מכירים.
"רגע אתם מכירים?" שאל
"לא"- "כן" אמרנו באותו הזמן הסתכלתי על מייקל במבט מבולבל.
"מייקל? מה אתה עושה פה? אתה לא מתגייס לצה"ל ?" שאלתי
"אז אתן כן מכירים" אמר הבחור נשען על הקיר מביט בנו.
"שיקרת לי" אמרתי עם דמעות
"אתה שיקרת לי!" צעקתי עליו
"שתקי תיאה!" אמר בקול קר הבעתי בו לא מאמינה.
"אני לא מאמינה, אתה לא המייקל שהתאהבתי" אמרתי בשקט
"תשתקי כבר למאן השם, תסתמי תיאה, לפני שאני שובר לך את כל השיניים" צעק עליי.
"תשבור!" צעקתי חזרה
הוא התקרב עליי בצעדים גדולים אך לא פחדתי.
מייקל לא היה פוגע בי.
אם נשאר בו בכלל מייקל כזה.

"אל תגרמי לעשות לך דברים שאני לא רוצה" אמר והתרחק
"שבאתי אליך אתה ידעת שזה הם, ידעת ולא עשית כלום" צעקתי מנסה להשתחרר
"למה?!" צעקתי עליו לבוא עצן עיניים
"למה מייקל? למה?!" צעקתי יותר חזק כדי שיתחיל לדבר.
"ככה בסדר, זה מה שאני אוהב לעשות, לא רציתי שתהיה קשורה, תיאה, סעמק את לא יודעת להישאר בבית שאומרים לך!" צעק
"מאוחר מידי אני כבר קשורה" אמר
"גם כן, אח שלך ואבא שלך" אמר
"אל תדבר על אח שלי מייקל" אמרתי
"תסתמי טכני לא ידבר על אחיך האדיוט" אמר
"אתה לא תדבר עליו מייקל!" צעקתי
"סתמי כבר תיאה!" צעק
"תסתמי ושום מה תקשיבי" צעק שנית.
"אתה לא תדבר על אח שלי מייקל" אמרתי רגועה יותר.
"אני ידבר על מי שאני רוצה וגם עם זה אומר שזה על אח הסתום שלך" אמר מחזיק בסנטרי.
העפתי את ראשי מידו.
הוא תפס לי את השרשרת וקרע אותה.
"תחזיר לי את זה מייקל" אמרתי
"תסתמי?" שאל
"תחזיר לי את זה!" צעקתי עליו ואז ראשי עף מסתירה שלו.
דמעות עמדו מעיניי.
"תחזיר לי את מייקל אתה יודע כמה זה חשוב לי" אמרתי
"עם תסתמי אני יחזיר" אמר
"אני אסתום אם תחזיר עכשיו!" אמרתי והוא הביט בי מתכופף עליי.
הוא החזיר לי את השרשרת לצווארי.
"אני לא רוצה לפגוע בך תיאה" אמר לאוזני.
הוא הביט בי ונושך לשפתיי בקטנה.
"מאוחר מידי. פגעת בי" אמרתי שהיה קרוב והוא קם.
"אתה מוכן להתחיל כבר!" הפציר בו הנער.
מייקל הסתובב על השולחן הקטן שהיה שם.
הוא הסתובב עליי עם סכין חדה במיוחד.
עיניי הראו פחד ענק.
מייקל ירד אל עיניי.
"אל תדאגי תיאה, רק סימן קטן" אמר והנהנתי הוא התקרב עליי ששפתיו קרובות משניה לשפתיי.
אני מרגישה דבר קריר על זרועי ואני מניחה שזה הסכין.
"אני אוהב אותך תיאה ואני מצטער" אמר והרגשתי את הסכין חודרת את עורי ומתחילה לרדת למטה שאני מתכווצת בכאב ובאה לצרוח אך מרגישה את שפתיו של מייקל מנשקות את שפתיי ארוכות.
דמעות יורדות ממני נפגשות עם שפתינו.
הסכין ממשיכה לרדת ואני מרגישה דם נוזל על כל ידי.
מייקל הרחיק את הסכין מידי והתנתק משפתיי דמעות ירדו ממני.
הסתכלתי על ידי שרואה חתך מהמרפק עד סוף היד וכל ידי נוזלת דם.
"תמשיך" אמר הנער.
מייקל הנהן והסתובב, הוא הסתובב שנית עם ברזל שנראה כמו בורג ודק היה בידו שלושה.
הוא חזר אליי ויורד אל גובה עיניי.
"אני כל כך מצטער תיאה, ברצינות אני מצטער" אמר מנשק אותי שוב ולפתע צרחה יוצאת ממני שאני מרגישה את המסמר הזה נכנס לכתפו השנייה.
מייקל המשיך לנשק אותי ואני בוכה.
כנראה זה הראשון.
"אני מצטער תיאה" מילמל וחזר לנשק אותי וצרחה יצאה ממני שוב שאני מרגישה את המסמר השני בירך הימנית שלי דמעות יורדות ממני ומייקל מחבק אותי עם הכיסא
"אני אוהב אותך תיאה אל תשכחי את זה" אמר וצרחה שלישית יצאה ממני שאני מרגישה את המסמר שלישי הירך השמאלית.
דמעות ירדו ממני ללא הפסקה ומייקל התנתק.
הוא הסתכל על הנער והנער הנהן
מייקל חזר לגובה עיניי.
"תיאה נשאר רק עוד דבר אחד ואז אני מטפל בך" אמר ואני הייתי חייבת להסכים ללא ברירה.
מייקל חזר עם סכין קטנה.
הוא הלך לכתפי השנייה עלה עליי צורת איקס.
מייקל הניח את הסכין ולקח חומרי חיתוי בזמן שהנער והשומר צופים בנו כאילו אנחנו משחק כדורגל.
מייקל ניגב את הפצעים וחיתה.
מייקל שיחרר את החבלים ממני, כל כך רציתי לתת לו כפה אבל כאבו לי הידיים מייקל הזריק לי חומר הרדמה.
"אני שונאת אותך מייקל" אמרתי ונפלתי שוב לחושך אינסופי.