נשק זה לא משחק

בית קברות

יצאתי מחדרי במהרה הולכת לחדרו של אבי.
"איזה עסק אבא?!" שאלתי כמעט צועקת.
הוא ראה אותי
"ביי" אמר וניתק הוא התקרב אליי והתרחקתי.
"איזה עסק אבא?" שאלתי שוב
"אבא!" צעקתי
"עבדתי איתו" אמר
"בתוך מה?" שאלתי
"מפקח על כל חטיפות" אמר ודמעות ירדו ממני.
"למה?" שאלתי
"לא רצו לעביד אותי, תיאה" אמר
"אני מצטער תסלחי לי" אמר מתקרב עליי.
"לא! אל תתקרב אליי בגללך, בגללך אני מפחדת, בכל שניה בחיים שלי!" צעקתי עליו ורצתי למחוץ הבית.
"תיאה! תחזרי! מסוכן בחוץ!" אבי צעק מנסה להגביר את הקצב.
"תעזוב אותי!" צעקתי והתחלתי לרוץ את נשמתי.
רצתי, רצתי והמשכתי לרוץ לפתע אני מגיעה לפארק שחור לא רואה אף אחד מסביבי.
פחד תקף אותי.
המשכתי לרוץ.
לקחתי אוטובוס וירדתי התקדמתי מהר יחסית לבית הקברות.
נכנסתי לבית קברות בשקט הולכת לאט.
פונה ימינה בשביל הלבן מאבנים.
שידיי מקדימה משחקות באצבעות.
אני מתקדמת בשקט אל הקבר.
אני עוצרת מול הקבר ושונאת את מה שכתוב שם, לא רציתי שהוא יהיה כתוב שם, רציתי שהוא יהיה לידי שצריך.

ניקולס סמית'
1996-2014
אחינו, בנינו, אהובינו היקר
ניקולס (ניק) נרצח
בעוד שלא ישכח לעולם!

"תמיד נזכור אותך ניק"
( תיאה סמית')

דמעות ירודות מעיניי שאני נזכרת את המשפט האחרון שאמרתי בהלוויה שלו.
ירדתי על הברכיים שמה את ראשי על קבר השיש ובוכה.
"אני מתגעגעת אליך אח יקר" אמרתי
"למה התעסקת עם אנשים לא טובים"
"למה נרצחת, למה הלכת, למה אתה לא איתי עכשיו"
"אני יודעת שאתה בלב שלי אבל זה לא מספיק ניק, אני צריכה את אח שלי"
"האח שדואג לי, האח הגדול שלי, האח שתמיד שהיה לציידי שהייתי בוכה, האח שתמיד הבריח ילדים הציקו לי, האח המגונן שלי, האח שהציל אותי מאונס, אני צריכה את אח שלי ניק, אני צריכה אותך חי!" אמרתי בוכה.
"ניק באתי אליך כי האנשים שהסתבכת איתם חטפו אותי, ומסתבר שאבא עבד איתם ניק, אבא היה קשור לזה, לעכשיו אני מפחדת ניק , אני רוצה שתשמור עליי, בבקשה, אולי יש לך דברים לעשות למעלה אבל אני מפחדת ניק בבקשה תהיה האח שתמיד שמר עליי מכל צרה בבקשה ניק, אתה האדם היחידי שאני מסוגלת לדבר איתו הרגע, למה אתה לא כאן" בכיתי.
הלכתי מאט לקחת בקבוק מים וחזרתי לקבר שלו שופכת את המים, שותפת את הקבר.
"אני אוהבת אותך ותמיד נזכור אותך ניק" אמרתי ומנשקת את קברו ליד שמו ששמעה בורחת ממני.
לפני שהלכתי ביקשתי ממנו דבר אחד.
"שמרתי את השרשרת של ניק, תודה לך אני מרגישה שאתה שומר עליי, בבקשה רק תיתן לי את ההרגשה שאתה כאן לידי לא משנה איפה" אמרתי עם חיוך עצוב.
הסתובבתי הולכת מהקבר שעוד דמעות בעיניי שלפתע אני נמשכת אחורה, ואני מוציאה שמיעה של בהלה ומנסה לזוז אך לא אבל שניה ואני נופלת
נופלת לחושך.

אהבתם?

רוצים המשך?

⭐תעשו ההצבעה