נשק זה לא משחק

חוב שולם

דמעות ירדו ממני וקול יבבה יצאה ממני.
"תעשי טובה לאנושות ותפסיקי לבכות כואב לי האוזניים" אמר בקול קר
"זה אתה?!" מלמלתי
"מה אני?" שאל
"סתם, לא משנה, התבלבלתי" ביטלתי את דבריי לא במהירות שלא יחשוב שיש לי משהו להסתיר.
הוא נאנח בשקט ייצא מהמכונית, הגענו?!
פחד תקף אותי שהוא מתקדם לדלת המכונית שאני נמצא בה.
הוא פתח את הדלת.
"צאי" סינן בכעס ואני בפחד עשיתי כמו שאמר ועמדתי לידו בפחד.
הוא תפס בי והפחד גבר יותר.
הוא גרר אותי אחריו מכניס אותי למבנה.
"לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי
"סתמי" אמר בקול נוקשה ואני כמו פחדנית עושה מה שהוא אומר.
הוא הכניס אותי לחדר גדול.
"מה אני עושה פה?" שאלתי
"זה החדר שלך עד להודעה חדשה" אמר
"מה? איפה אני ישן?" שאלתי
"את תשני פה!" אמר
"אני לא ישנה פה!-" נקטעתי עליי ידי קולו
"את ישנה פה ואם תעשי בעיות את תשני איתי מה שלא יהיה כל כך כיף!" אמר בקול רם וקר ובלעתי את רוקי.
הוא סגר את הדלת ואני הסתובבתי סורקת את החדר, הוא נראה כמו חדר רגיל של ילדה בגילי. הבטתי בחלון רואה נוף לים, במקרה אנחנו בעיר מה שהכי מוזר כאילו חשבתי שייקח אותי לאיזה מרתף או משהו כמו בסרטים אבל אני מודע לאלוקים שלפחות קיבלתי חדר נורמלי.
התקלחתי וישבתי עם פיג'מה מסתכלת על קול החדר.
הדלת נפתחה והוזזתי את מבטי לדלת.
הוא נכנס יושב על כיסא מולי.
"אוקיי, את נמצאת עכשיו בבית עם שמירה כבדה אז אל תנסי לחשוב אפילו לברוח, וגם אם תברחי אני אפגע בהוריך אז תזהרי. זה החדר שלך אסור לך להיכנס לחדרים האחרים עם אין עליהם שלט מה הם, את חיה פה עד שאבא שלך יועיל בטובו לשלם את הכסף שהוא חייב לי. חברים שלי יגיעו עוד מאט אני ממליץ לך בחום להישאר כאן, אני יהיה פה איתך אז צאי מהסרט את יכולה להרים עליי את קולך, הבנת?" שאל בקול קר והנהנתי ובלעתי את רוקי שעוד דמעות עולות על עיניי.
צלצול נשמע והוא קם ויוצא מהחדר שקיבלתי.

לאחר שעה...

לא שתיתי כלום והשלפוחית לי מתה, אני חייבת שירותים.
יצאתי בזהירות מהחדר עוד שומעת שהן מדברים למטה.
ראיתי במסדרון 5 חדרים.
'החדר שלי'
שירותים+ מקלחת
ושלוש חדרים בלי שלטים שאסור לי להיכנס אליהם.
התקדמתי בשקט לשירותים.

סיימתי שירותים וחזרתי לחדרי שקול עצר אותי.
"אוו את בטח הבת שלו" נשמע קול קר של בחור וקפאתי
"עזוב אותה!" נשמע קול של מקליין הרוצח הזה .
הלכתי מהר לחדר וסוגרת את עצמי שם ובוכה.
למה אני אשמה!
למה אבא שלי היה חייב לו כסף!
למה?!

"היי ילדונת תפסיקי לבכות של מים את זה עד חיפה" נשמעה צעקה מחקתי את הדמעות ונסתי לא לבכות.
הייתי בשקט עד שלפתע נשמע קול.
"מה אתה עושה פה מר מקליין?" קפאתי במקומי.
"שמעתי שהנערה פה באתי לראות אותה" אמר ובלעתי את רוקי נכנסתי למיטה מהר והתרסקתי עד לכתפיים מחבקת את רגליי ואת השמיכה בדרך.
"בוא" נשמע קול אחר לאחר כמה שניות הדלת נפתחה והוזזתי את מבטי לדלת רואה בן-אדם מבוגר 40 נראה בערך ועוד חבר של המקליין הזה מסתבך.
"תשאיר אותנו לבד" אמר המבוגר
הנער הנהן והלך התפללתי שלא ילך אבל לא היה לי מה לעשות בנידון.

הדלת נסגרה והבעתי הבחור בפחד.
"אל תדאגי אני לא אפגע בך" אמר וישב על הכיסא מולי.
"רק רציתי שתמסרי משהו לאבא" אמר והנהנתי.
"תגידי לו כל הכבוד על הכסף ואם פעם הבאה הוא מאחר עם הכסף אנחנו נעשה משהו יותר גרוע" אמר והנהנתי במהירות לפני שיצא.
"אני חוזרת להורי שלי?" שאלתי והוא נעצר
"כן ילדונת, בואי" אמר וקמתי מהר, הולכת אליו.
הוא יצא מהחדר שכולם עומדים זקוף כדי לכבד אותו.
הנער שנראה כמה שנים מעליי התקדם אלינו.
"לאן היא הולכת?" שאל
"אביה שילם את החוב אז אנחנו מחזירים אותה לפי המילה שלנו" אמר הבחור שהיה איתי בחדר לפני כמה שניות.
"חזור לחברים שלך" אמר והשני הנהן והלך לחבריו שאני הולכת לכיוון הבחור הגבוה שנראה מבוגר יותר מהנער שלקח אותי המכונית.
הוא הכניס אותי למכונית ונסענו לביתי.
הוא חנה את המכונית ולפני שרצתי בלצאת.
"אני מקווה שלא תשכחי מה שאמרתי" אמר והנהנתי יוצאת במהרה רוצה לבית שעוד הוא מחכה שהורי יפתחו את הדלת.
אבי פתח את הדלת וחיבק אותי חזק ואני אותו.
בכיתי לחיבוקו.
"מה הם עשו לך?" שאל
"כלום אבל הם אמרו שאם תאחר עם התשלום פעם הבאה הם יעשו משהו יותר גרוע אבא" אמרתי והוא חיבק אותי שעוד הוא יכול לראות את הבחור עם המכונית לאחר כמה שניות נשמע שהמכונית נסעה והוא הכניס אותי הביתה.
"אבא מי הם?" שאלתי ושקט נוצר.

"הם האנשים שנרצחו את אחיך"

אהבתם? 

רוצים המשך?

⭐תעשו הצבעה⭐