נשק זה לא משחק

פחד מוות

בכיתי כל הלילה. לא יכולתי כל פעם נזכרתי במה שבריאן עשה לי.
בכיתי בשקט, לא רציתי להעיר אותו, שלא יגע בי ככה שוב.
נשמעו דפיקות בדלת החדר אך לא העזתי לצאת.
"ישנים פה!" צעק בריאן.
"בריאן תפתח לי!" נשמע קולו של אביו.
שמעו את אנחה של בריאן.
אני מתארת שבריאן לבש משהו לפתח את הדלת.
"אתה מוכן להגיד לי מה זה הבכי שנשמע כל הלילה, לא ישנו" אמר אביו וסתמתי את פי.
לא יכולתי יבבה יצאה ממני.
"אוי לא תיאה" נשמע קולו של בריאן.
הוא ניסה לפתוח את הדלת.
"תיאה תפתחי לי בבקשה!"
"אל תתקרב אליי!" צעקתי את נשמתי.
"מה יש לה?" נשמע קול אביו.
"אני כל כך סתום!" צעק בריאן
בריאן אמר בשקט, בטח קרוב לדלת.
"תיאה, בבקשה תסלחי לי אני לא יודע מה עבר אליי" אמר
"בבקשה תסלחי לי, תיאה בבקשה" אמר
"בריאן מה קרה?" שאל קולה של אמו
"זה מה שאני מנסה להבין" נשמע קולו של אביו
"תיאה בבקשה" אמר
"תלך מפה! תלך!" צעקתי
"בבקשה תיאה אני מתחנן אליך" אמר
"מה הולך פה?" נשמע קולו של טיילור
"אין לנו מושג" אמר אביו
"בבקשה תיאה. תסלחי לי לא התכוונתי, בבקשה" אמר
"תלך מפה, בבקשה. תלך מפה!" צעקתי עם דמעות.
לפתע הוא ניסה לפתוח.
"תלך מפה בריאן, תעוף מפה" צעקתי.
"תתני לי להיכנס, בבקשה" אמר
"לא! אני לא רוצה לראות אותך, אתה מפלצת!" צעקתי עם דמעות.
"אני פותח!" הודיע
"בבקשה תלך מפה בריאן בבקשה!" צעקתי.
שדמעות יורדות ללא הפסקה.
לקחתי מהר חלוק שמתי אליי.
הדלת נפתחה ובריאן נכנס מתקרב אליי.
"אל תגע בי" צרחתי עם דמעות שהוא שולח יד.
בריאן הביט בי, מושפל, כועס על עצמו.
הרוס!
כולם עמדו מאחוריו אבל לא ראו אותי.
"בבקשה תלך מפה בריאן, בבקשה" אמרתי.
"תסלחי לי בבקשה" אמר עושה צעד.
שאני עושה צעד אחורה נתקלת בקיר.
"בבקשה תיאה" אמר מתקרב ונשענתי על הקיר יורדת למטה בוכה.
"בבקשה תלך" בכיתי.
בריאן הבין שאני פוחדת ממנו פחד מוות ויצא מהשירותים.
סוגר את הדלת.
"צאו מפה!" נשמעה צעקה של בריאן.
כולם יצאו אבל שמעתי את הקול של טיילור
"מה עשית בריאן?" שאל
"אנסתי אותה" אמר ובכיתי.
"אני פאקינג אנסתי אותה" אמר ונשמע קול ניפוץ.
"למה?" שאל טיילור לא מבין
"ראיתי אותכם מדברים, התעצבנתי" אמר
"אז אתה אונס אותה? אתה שפוי?! דיברנו עליך, היא דיברה איתי על מה שקרה ביניכם אז אמרתי לה איך זה נראה מהצד שלך, היא באה להסביר, לקחת את הטבעת מפגר!" צעק טיילור.

נראה לי עבר כמה שעות.
התקלחתי בשקט עדין עייפה מאתמול.
עדיין פוחדת מבריאן ממש.
יצאתי שמגבת סביבי.
הסתכלתי על כל החדר.
אין אף אחד נשפתי הקלה והתקדמתי לארון בגדים.
הדלת נפתחה וסובבתי את מבטי לדלת.
רואה אותו.
באתי לרוץ לשירותים אך הוא יצא וסגר את הדלת.
שמתי עלי ג'ינס ארוך וחולצה רגילה.
לא האפרתי או משהו.
שמתי נעלי בובה סירקתי את שערי והתקרבתי לדלת מתלבטת עם לצאת.
החזקתי בידית שאני רועדת.
הורדתי אותה למטה ומשכתי אותה לכיווני.
היא פתוחה.
לפני שיצאתי הסתכלתי על כל המסדרון רואה שהוא לא שם.
התקדמתי לאט.
הלכתי למעקה של המסדרון מסתכלת על הסלון.
רואה שהוא עם חברים.
הוא מסתכל עליי ופחד תקף אותי ורצתי לחדר.
"תיאה את חייבת לצאת לאכול משהו" אמרתי לעצמי.
יצאתי מהחדר שהוא לא בסלון.
ראיתי אותו עדיין עם חברים שלו.
ופשוט משפחתו מבטים בי מהצד.
התקדמתי למדרגות בפחד.
שהשאר עם חברים שלו.
במקום לסלון התקדמתי מהר למטבח.
מוציאה לחם.
שמתי לי גבינה לבנה.
לא הסתובבתי לאחור כדי לראות אותו.
הוצאתי מלפפון והוצאתי סכין חדה.
התחלתי לחתוך.
"תיאה" נשמע קולו.
הסתובבתי עם סכין בידי.
החזקתי את הסכין בפחד מביטה בו.
שהוא קרוב לסכין כל כך.
"את עד כדי כך פוחדת ממני?" שאל מביט בי ואני בולעת את רוקי.
"תתרחק ממני" אמרתי והוא הקשיב יעשה צעד אחורה.
"תחזור לחברים שלך בריאן, אל תתקרב אליי שוב" אמרתי ודמעה ירדה ממנו.
"בסדר" אמר והסתובב ויצא מהמטבח.
הסתובבתי והנחתי את הסכין בוכה.
"למה זה קורה לי" מלמלתי.
חזרתי לחדר במהרה, אוכלת.
לא סיימתי את הסנדוויץ' והרגשתי שעולה לי.
רצתי לשירותים מקיאה.
מוזר.
הגבינה הייתה בסדר.
הנחתי יד על ביטני.
ירד לי האסימון.
הורדתי את מבטי לבטן לאט לאט.
רק שזה לא מה שאני חושבת...