נשק זה לא משחק

•פרק ראשון•

קמתי מהמיטה מתקדמת בשקט ופחד אל הדלת הסגורה, מצמידה את אוזני אל הדלת
"שלא תעז לגעת בה" נשמע קול אבי
"אוו אתה לא תגיד לי מה לעשות" אמר הבחור 
"איך קוראים לה?" 
"איך קוראים לה?" חזר הרבה יותר חזק
"אני לא יגיד פעם שלישית" אמר בקול נושקה מה שגורם לי לרעוד מאט
"תיאה" קולב של אבי נשמע מאט
"תיאה? בואי לסלון שניה חמודה" קרא אך לא עניתי 
"בואי אל תפחדי" אמר
"אני לא אפגע בך" אמר שוב
" ההורים שלי לא מרשים לדבר עם זרים" עניתי בפחד
"אני לא זר אני חבר של אבא" אמר ופלטתי אוויר . מזל!
"את באה?" שאל, פתחתי מאט את הדלת רואה ארבעה חיילים עם נשקים ובחור מחייך אליי. נבעלתי וסגרתי את הדלת בפחד.

"למה את לא באה תיאה?" שאל
"למה יש לכם נשקים?" שאלתי בפחד
"אהה, זה כלום" אמר צוחק
" את באה?" שאל
"אני מעדיפה להיות בחדר" אמרתי
"בטוחה?" שאל בקול מזהיר
"כן" עניתי
"תביאו אותה" נשמע קולו נשמעו צעדים ופחד תקף אותי, הסתכלתי על כל מקום שאוכל לברוח וראיתי את החלון, פתחתי אותו מהר משתכלת מחוץ לחלון והתחלתי לרוץ לא יודעת לאן פשוט לרוץ.
דמעות ירדו ממני, מה הם יעשו עכשיו עם הוריי, הם יהרגו אותם, הם יענו אותם?
הגעתי למייקל ודפקתי על דלת ביתו
" תעזור לי יש אנשים עם אקדחים בבית שלי ואיש מפחיד כזה אני לא יודעת מה לעשות" אמרתי בוכה והוא משך אותי לחיבוק
נשארתי אצל מייקל עד סוף היום.
"ביי, סליחה מייקל" אמרתי מחבקת אותו
"הכל בסדר תיאה" אמר מלבה אותי עד דלתו. הסתכלתי עליו
"אני אוהבת אותך" אמרתי למקרה והיקרה משהו
"תפסיקי לא יקרה כלום!" אמר והנהנתי בפחד
"אוקיי" אמרתי הולכת לכיוון לביתי עם הרבה חששות בראשי.

הגעתי לביתי פותחת את דלת ביתי לא רואה אף אחד אבל פתק על השולחן
' הכל בסדר ברווז שלי, אנחנו בסדר אנחנו נחזור עוד מאט יש אוכל במקרר אני שמח שלא יצאת אני מבטיח לך שנחזור לספר לך הכל' היה רשום חייכתי והלכתי לכיוון החדר. הנחתי את הטלפון על המיטה ובאה להוריד את חולצתי כדי להחליף לפיג'מה.
"היה טעות שלא באת" נשמע קול וקפאתי
"תיאה" נשמע את שמי בקולו ובלעתי את רוקי בכבדות,
הסתובבתי מהר לראות איפה הוא רואה אותו מאחור הדלת במקום החשוך הוא התקדם אליי וראיתי את פניו, פנים עם עיצוב גברי עם זיפים קטנים שנותנים לו מראה יותר גברי.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי
"באתי לקחת אותך תיאה" 

אהבתם?
רוצים המשך?

תעשו הצבעה☺