"הגענו" אשטון אמר והעיר אותי, והתעוררתי לאט לאט. הספקתי להכיר את וואן דיירקשן, גם הם מצחיקים ומגניבים כמו הבנים. אני ישבתי במטוס ליד אשטון, לוק וקאלום ישבו ביחד, מייקל ונייל, הארי ולואי, וליאם וזאיין.
אשטון ואני צחקנו כל הטיסה. הוא ממש מצחיק ו.. מוזר, בדרך שלו.
בנינו, כולנו מוזרים בדרך המיוחדת שלנו.
"עוד חמש דקות .." ביקשתי מאשטון, והוא הלך. תוך שניות אחדות הוא חזר עם מייקל, קאלום ולוק, והם סחבו אותי לבחוץ תוך כדי שאני צורחת.
"אתם משוגעים.." אמרתי, מסדרת מעט את בגדיי. שפשפתי את עיניי, שהיו בהן מעט קורי שינה.
"איך ישנת?" קאלום שאל אותי.
"טוב.. עד שאתם הגעתם." אמרתי בעצבנות.
התקדמנו קצת עם כל המזוודות בידנו. אף אחד לא ידע מתי נגיע ובאיזו שעה, ובנראה בגלל זה שדה התעופה היה ריק ממעריצות משוגעות.
"את באה?" לוק שאל, כשראה שעצרתי.
"או, ללימוזינה?" שאלתי, והוא צחקק.
"כן, אז לאן?" ענה כשאלה, וגיחכתי. פעם ראשונה בלימוזינה, זה הולך להיות מעניין.
"את צריכה עזרה עם המזוודות?"
"אולי אתה צריך, המינגס." עניתי ללוק, והרמתי את כל המזוודות המלאות והכבדות שלי בקלות.
"את חזקה." העא אמר לי, ולא הבטנו אחת בשני.
"אני יודעת."
הגאני ביחד לבגאז (המאחורה של המכונית) ושמנו שם את המזוודות שלנו.
לאחר מכן, נכנסנו ללימוזינה. אני ישבתי ליד לוק, צמוד לדלת. ליד לוק ישב מייקל, ומולנו ישבו אשטון וקאלום.
"טוב, כבר אפשר לנסוע." אשטון הורה לנהג בחיוך, והתחלנו לנסוע.
..
"את ממש אוהבת לישון, הא?" שמעתי את קאלום אומר לי, ןהנהנתי כשאני חצי רדומה.
"אני עייפה מהטיסה.." תירצתי, ממשיכה לישון.
"קומי, צריך להכניס את המזוודות.." קאלום אמר לי, ואני נאנחתי וקמתי לאט. למרות שהרגשתי מטושטשת, עייפה ובכללי לא טוב, עדיין היה לי כוח להרים את כל המזוודות בשתי ידיי ולהכניס אותן ללובי בית המלון. אשטון ומייקל כבר היו בפנים, אשטון דיבר בטלפון.
"אוקיי, יש בעיה." אשטון אמר כשקאלום ולוק נכנסו, וניתק את שיחת הטלפון.
"מה קרה?" כולנו שאלנו ביחד.
"האחראים בבית המלון ארגנו רק ארבעה חדרים, לא הודיעו להם על שסיינה מצטרפת אלינו." הוא אמר.
"היא יכולה להצטרף אליי לחדר, זה יראה הכי פחות מוזר." קאלום אמר.
"לי אין בעיה." אמרתי.
כמה אחראים של בית המלון לקחו את המזוודות של כל אחד לחדר שלו. היינו עדיין באוסטרליה, רק בחלק אחר שלה.
"מה נעשה לבנתיים?" לוק שאל.
"נתפזר לחדרים ונלך לישון, כבר שתיים עשרה וחצי." מייקל הציע.
"לי אין בעיה." אמרתי בחיוך.
"איך את מסוגלת לישון אחרי שישנת בטיסה? ובנסיעה בלימוזינה?" אשטון צחקק.
"אוי תסתמו, אני פשוט עייפה." גלגלתי את עיניי.
תוך כמה דקות, כל אחד נכנס לחדר שלו. אני וקאלום היינו בחדר 240.
"קאל.." אמרתי בעצבים. "די לנחור!!"
ידעתי שהוא לא שומע אותי, ולא יפסיק, אך בכל זאת ניסיתי. הנחירות שלו רק גברו יותר ויותר.
"אוף איתך." אמרתי בשקט, עוצמת את עיניי.
חצי שעה עברה, קאלום מוציא רעשים שלא מהעולם הזה, ואני מאוד מקווה שזה רק נחירות.
הרמתי את הטלפון שלי, פותחת אותו ומביטה בשעה. עכשיו פאקינג שתיים בלילה, ואני לא מצליחה להירדם.
קמתי ממיטתי, מיישרת מעט את בגדיי, חולפת על פניי קאלום בעצבים והולכת לכיוון הדלת. יצאתי את החדר, מנסה את מזלי אצל אחד הבנים בחדר 241. תקתקתי, מקווה שמי שלא נמצא פה ער. פתאום הדלת נפתחה, וראיתי את לוק.
"הערתי אותך?" שאלתי, אך ענה לשלילה.
"לא הצלחתי להירדם." הוא ענה לי. "את?"
"קאלום נוחר כמו לא יודעת מה, ואני לא מצליחה להירדם." סיפרתי לו. "אני יכולה לישון פה?"
"או, כן.." הוא אמר, פותח את הדלת לרווחה ומאפשר לי להכנס. בחנתי אותו לשניה, הדבר היחידי שלבש היה בוקסר, ואני חייבת להודות שהגוף שלו נראה לא רע. מיד הפסקתי לבחון אותו, שלא יבחין או ירגיש לא בנוח.
נכנסתי לחדר. הוא היה נראה פחות או יותר כמו שלנו, רק הרבה יותר מבולגן.
"המינגס, אנחנו פה בקושי שעתיים וכבר החדר שלך נראה ככה.." אמרתי, ושנינו גיחכנו.
"כן, אני לא הכי מסודר.." הוא אמר, מגרד בעורפו.
"כולנו ככה." אמרתי.
"טוב, אז.." הוא התחיל לומר.
"אז.." המשכתי אותו בחיוך.
"לילה טוב? " אמר כשאלה.
"לילה טוב." החזרתי לו. הוא התקדם לכיוון המיטה שלו, אני אחריו.
"לילה.." אמרתי בחיוך, מתהפכת על הצד במיטה, כך שגבי היה מופנה ללוק.
"לילה טוב.." הוא אמר, ישן באותה התנוחה שאני ישנתי, כשגופו מופנה לגבי וגבו לקיר.
עצמתי את עיניי, נושמת עמוק ובשקט, פתאום מרגישה את ידו של לוק עוטפת אותי.
YOU ARE READING
Change your life - 5sos fanfic
Fanfictionהסיפור שלי התחיל בכלל לפני שלוש שנים. הייתי סתם עוד תלמידת כיתה י' רגילה, עם עבר מטורף. בעצם, לא הייתי כל כך רגילה. הייתי מקובלת, וזאת הייתה השנה הכי טובה בחיים שלי. אך פתאום, כל מה שיכל להשתבש, השתבש, ומצאתי את עצמי שבורה ומפורקת, מנסה לשנות את חיי...
