Change your life - 5sos fanfic

פרק 16 -פייבסוס

-רק בגלל שאופיר חופרת.-

*אחרי 3 שנים*

"את שרה נורא יפה.." בחורה צעירה, בערך בגילי, אמרה לי בחיוך ומחאה כפיים על הביצוע שלי, בשדה התעופה שבאוסטרליה.

"ממש תודה." אמרתי לה בחיוך, מחזקת את האחיזה בגיטרה שלי.

"איך אמרת שקוראים לך?" היא שאלה אותי. "אני חייבת לזכור את השם הזה.."

"סיינה." עניתי לה. " סיינה פריס. כולם קוראים לי סיי." אמרתי בעדינות ובחיוך. הייתי רגועה.

היא חייכה אליי, הביטה לצד, ופתאום, דפקה ריצה עם בחור בערך בגילה, בידם נמצא תיק הגיטרה מלא הכסף שלי.

"היי!" קמתי ממקומי, צועקת. לא יכולתי לעזוב, כל הציוד שלי היה שם. אם אני אלך, יגנבו לי הכל.

התיישבתי על הכיסא שמצאתי, עליו הייתי מנגנת וישנה, ונאנחתי. הייתי כל כך קרובה להשיג מספיק כסף לטיסה, ולנסות להתחיל מחדש בישראל. זאת תהיה כבר הפעם החמישית שאני אתחיל מחדש: פעמיים בישראל, פעמיים באוסטרליה, ובקרוב עוד פעם אחת בישראל.

הייתי כל כך קרובה.

"זה שלך?" בחור שאל אותי, מתנשף , כנראה שרדף אחריהם, והביא לי את תיק הגיטרה. פתחתי אותו, הכל היה שם.

"תודה.." אמרתי, "ממש תודה."

"אני לוק." הוא לחץ לי את היד.

"סיינה." אמרתי לו, לוחצת את ידו בחזרה.

פתאום שמתי לב למראה שלו, הוא היה בלונדיני, עיניו כחולות.. מזכיר לי קצת בתיאור הזה את התיאור של מאט. או, תפסיקי, סיינה. התחלת חיים חדשים . תשכחי ממנו. תשכחי מכולם.

"למה את פה, עם כל הציוד שלך?" הוא שאל אותי.

"בעל הבית שלי העיף אותי מהדירה." אמרתי לו, נאנחת.

"את יודעת? את נראית לי ממש מוכרת." הוא אמר לי, מחייך.

"אולי מכאן, אתה יודע.." חשבתי. "אני זרוקה פה כבר שבוע."

"וואו, את שבוע בלי בית?" הוא שאל אותי, והנהנתי. "בכל מקרה, את שרה יפה. מאוד."

"תודה." עניתי לו, מחייכת.

"היי, לוק!" מישהו קרא לו, ולוק הסתובב לאחורה, רואה את הבחור שקרא לו. שיער שחור, עיניים כהות..

"סוף סוף הגעת, קאל.." לוק אמר מחייך. הבחור התקדם לכיווננו , מביט בי.

"אני מכיר אותך מאיפשהו?" הוא שאל אותי. גם לי הוא היה נראה מוכר..

"אתה ממש מוכר לי.." אמרתי לו, מנסה להיזכר מאיפה. "רגע, אתה לא הבן של.."

"דינה ודיוויד הוד." הוא אמר. "רגע, ואת.."

"תעדכנו אותי קצת.." לוק אמר, מחייך, וצחקקתי.

"עכשיו נזכרתי! לא התראינו.. בערך.."

"חמש , שש שנים." קאלום השלים את משפטי, וצחקקנו.

"אתם מכירים?" לוק שאל, מביט בקאלום.

"היא בת דודה שלי.." הוא אמר. מוזר שאני לא זכרתי איך הוא נראה, טוב, אולי בגלל שבפעם האחרונה שראיתי אותו הייתי בת.. 12 אולי?

"רק תזכירי לי.." הוא אמר, מתכוון לשם שלי.

"סיינה." אמרתי לו. "זה בסדר, אתה יכול לקרוא לי סיי."

"למה את פה?" הוא שאל אותי, מצביע על כל הציוד שלי שהיה מונח שני סנטימטר לידנו.

"אני סוג של הומלסית כרגע.." עניתי לו. קאלום הביט בלוק, לוק הביט בו

"את רוצה אולי להיות קצת אצלנו עד שתשיגי מספיק כסף?" הוא שאל אותי.

"איתנו? אתם גרים ביחד?" גיחכתי.

"כן, אנחנו, עם עוד שני בנים בשם אשטון ומייקל.."

"רגע, אתם מצפים שאני אשאר אצלכם, עם עוד שני בנים שאני לא מכירה, כשאני בקושי מכירה אתכם?" שאלתי אותם, באמת לא קולטת מה הפואנטה בכל העניין.

"את משפחה שלי." קאלום תירץ.

"יודעים מה?" שאלתי, חיוכי התרחב. "אני אחשוב על זה."