"אוקיי, אפשר לצאת." אשטון הודיע בחיוך, ויצאנו. הייתי לבושה בג'ינס כחול-כהה עם גזרה גבוהה שדי אהבתי,
בגופייה בצבע תכלת שהייתה צמודה, ובגלל זה אהבתי אותה טיפה פחות,
ועליונית לבנה מעל.
נעלתי נעלי עקב גבוהות בצבע שחור, שהצלחתי ללכת איתן בזכות הערבים במועדון.
שיערי היה פזור ומסודר, משהו שלא הייתי הכי רגילה אליו. הייתי רגילה ללכת עם קוקו מרושל, והייתי מתעסקת בשיערו פחות מחמש דק בכל בוקר.
ישר כיצאנו משטח בית המלון, הסתערו עלינו צלמי פפראצי ומראיינים.
הם התחילו לשאול שאלות, ואנחנו די ניסינו להתחמק כדי להגיע בזמן לאוכל. החלטנו היום שלא נענה על שאלות.
"לוק, השמועות עליך ועל דניאל נכונות?" שאלה אחת שנשאלה, והצטרפו אליה הנהוני הסכמה, די עצבנה אותי.
"לוק וסיינה, אתם ביחד?"
"קאלום, איך אתה וליאן?"
"איך זה להיות הופעת החימום של וואן דיירקשן?" נזרקו מלא שאלות לאוויר, אך הייתה שאלה אחת שבלטה לי מכולן.
"סיינה, האם את מוכנה להודות שהתדרדרת?"
מהשאלה הזאת לא יכולתי להתעלם. אני לא זונה.
"אני בן אדם. זה אנושי לטעות." עצרתי במקומי ואמרתי לאותה האישה, שמצידה רק קירבה את המיקרופון אליי כדי שישמעו אותי יותר טוב. גילגלתי את עיניי והלכתי. לא היה לי כוח למראיינים המטומטמים האלה, שפשוט שופטים אותי בצורה כזאת.
"את בסדר?" מייקל שאל כשראה שמשהו קרה, והנהנתי.
"פשוט מציק לי כשהם חושבים שהם מכירים אותי, ויכולים לשפוט אותי ככה." אמרתי לו, נאנחת, כשהגענו למסעדה.
פרק קצר, סורי. אני אעלה עכשיו עוד פרק ככה שזה יהיה סוג של כפול.(;
YOU ARE READING
Change your life - 5sos fanfic
Fanfictionהסיפור שלי התחיל בכלל לפני שלוש שנים. הייתי סתם עוד תלמידת כיתה י' רגילה, עם עבר מטורף. בעצם, לא הייתי כל כך רגילה. הייתי מקובלת, וזאת הייתה השנה הכי טובה בחיים שלי. אך פתאום, כל מה שיכל להשתבש, השתבש, ומצאתי את עצמי שבורה ומפורקת, מנסה לשנות את חיי...
