משחק השקרים

פרולוג

עבר חודש וחצי מאז שהיא גילתה. זה טילטל את עולמה כמו שצריך, הוא לא טרח בכלל לעזור לה ולהקל על המצב. הוא רק החמיר אותו בלי כל התחשבות מעטה. זאת הרי האישה שהוא אוהב, כולם יודעים שהוא אוהב אותה. הם נחשבים כזוג המלכותי והקלישאתי של בית הספר, אז למה הוא לא מכבד אותה כמו שזוג כזה אמור להתנהל. הם הזוג המושלם של בית הספר, הבן הכי חתיך ונחשק. עשיר בטירוף עם חברה כלבה. אף אחד לא העז להמרות את דבריהם, למרות שלא היו השכבה הכי גדולה בבית הספר, היה להם כוח אדיר כאילו הם כן היו.

כל החבורה שלו ושלה ישבה בפארק שמאחורי הבית שלו, במקום שבו הבנים סידרו וסחבו דברים אליו כדי שיהיה להם נוח לשבת שם בהנאה. הבנות דאגו יותר לשיפור פני המקום, בעזרת גרפיטי שגם הבנים תרמו בו את עזרתם, כל מיני אביזרים נוחים וניקוי המקום מעלים מיובשים וענפים קטנטנים שנחו להם על הקרקע.

היא גילתה להן מה קרה לפני שהיא גילתה לו, לבן זוגה. הן תמכו בה כשאמרה זאת עם דמעות בעיניה. אם הן שיקרו בנוגע לתגובתן, הן הסתירו זאת טוב מאוד כי היא בטחה בהן וסמכה עליהן.

"פשוט תעשי את זה כבר! אני לא מבין מה הבעיה שלך להיפטר מהדבר הזה, למה זה בכלל יועיל?" הוא התפרץ עליה בקול רם, עיני הבנות הוסטו אליו במהרה, הן תמכו בה, גם אחד מחבריו הסתכל עליו במבט נוקב. רק חברו הטוב ביותר לא הביע את דעתו בעניין ולא סתר אותו.

"סתום כבר! גם כן אתה." הברונטית יצאה להגנתה, שחומת השיער המתולתלת ניחמה אותה וכרכה יד סביב כתפה, מנסה לחזק אותה, שלא תישבר. שתישאר חזקה למולו.

"אל תתערבי. זה ביני לבינה." הזהיר בחרון אף. עיניו נראו כל כך פראיות וקטלניות, היא פחדה ממנו כעת. הבנות קלטו את זה, גם הוא קלט את זה ונראה כי הוא מנצל זאת לטובתו.

"אני אתערב בזה כמה שאני רוצה. זה לא קשור בכלל אליך. זאת ההחלטה שלה." ענתה לו מנסה כמה שיותר להעלים את הפחד שבקולה.

"את ממש מצחיקה." צחק באכזריות, פיו נראה כל כך מרושע ברגע זה. "זאת בכלל לא החלטה שלה, אני אחליט כאן בשבילה."

"שלא תעז להתערב לה." שחומת השיער הוסיפה בארס.

"תראי איך היא מתפקדת עכשיו. ברור שאני אחליט בשבילה. לעזאזל, אני גם בן הזוג שלה. ברור שיש לי את הזכות והיכולת להחליט בשבילה." הצביע עליה ברוע.

היא רעדה תחת ידה של המתולתלת, לא חשבה שהמצב ביניהם ידרדר עד כדי כך. שהוא יעז לקחת עליה בעלות, גם אם זה לעת עתה רק במילים. היא לא העזה להרים את מבטה ולפגוש בפניו. לפי איך שהיא מכירה אותו, הוא כעת כל כך עצבני וזועם. רק מהמבט שלו היא יכולה לבכות תוך רגע. היא חשבה שהוא אוהב אותה, לא שהוא רוצה להרע לה ולפגוע בה במכוון.

"מותק, אני עושה את זה לטובתך. אני לא מבין למה את מקשיבה לשתי הדפוקות האלה." אמר ברוך, יודע שזה מה שיקנה אותה. זה תמיד עבד ביניהם כך, הוא התנהג כמו חלאה, היא פחדה ממנו ולא הייתה מוכנה להתקרב אליו. אך ברגע שהוא זרק מילה טובה לכיוונה, והציג את עצמו בתור הדמות הטובה - היא סלחה לו.

היא הינהנה ברעד ושיחקה עם אצבעות ידיה בלחץ. שפתה התחתונה היתה לכודה בין שיניה, כמעט שדיממה מרוב החוזק.

"היי, היי," הברונטית הסתכלה עליה והרימה מעט את ראשה, שתביט בה. "אל תוותרי לו, שזה לא יקנה אותך. אל תהי כל כך פתטית." ניסתה להגיע אל ההיגיון שלה, זה לא יועיל כעת. הוא שולט בהיגיון שלה.

"מותק, אל תקשיבי לשטויות שהיא אומרת, היא מנסה לחרטט אותך." הוא התרוממם ממקום מושבו והתקרב אליה, כורע על ברכיו כך שפניהם כעת באותו הגובה.

הוא הניח את כפות ידיו הגדולות והגבריות על פניה והרים אותם. הוא רצה לפגוש את עיניה שתראה שהוא דובר אמת. עיניים מפוחדות נפגשו עם עיניים חזקות וחסרות כל פחד.

"אני אוהב אותך. מה שאני אומר, זה אך ורק לטובתך." היא לא רצתה שמילותיו ישתלטו על מוחה ויסירו ממנו כל היגיון ויכולת חשיבה בריאה. אז היא הנהנה בהסח הדעת כמסכימה לדבריו ולהחלטה שהחליט.

הוא מכיר אותה טוב מידי, יודע שעשתה זאת רק כדי לנפנף אותו מעליה. "אני רציני. בטחי בי, זה אך ורק לטובתך." חזר על דבריו.

"את מאמינה לי?" ליטף את לחיה.

היא שוב הינהנה.

"אני רוצה שתגידי את זה." הבהיר.

"את ממש ל-" הברונטית החלה להתעצבן מהתעוזה שלו, היא רצתה להתערב אך הוא נעץ בה מבט נוקב שסתם את פיה.

"אני בוטחת בך ומאמינה לדבריך." הסכימה עם דבריו ברעד ובקול חלוש. היא בכלל לא התכוונה לדבריה, למרות שכלפי חוץ - הסכימה להחלטתו.

"מצוין." הוא הסיר את כפות ידיו ממנה וחזר למקומו, "שתיכן אל תתערבו בזה יותר." חתם את השיחה והסתכל עליהן עם עיניו המהפנטות.

הן לא הבינו מה קרה לו, איך בשנייה הוא התהפך. בדרך כלל הוא שומר על קור רוח, הוא לא מתחרפן מהר. מה שכן הן הבינו מכל מה שקרה כאן, שום דבר לא יחזור להיות כמו קודם ביניהם. לא יהיה דבר פשוט כמו פעם, החבורה הולכת ומתפרקת.