נקודת המבט של דניאל:
בדיוק באתי לצאת מהבית של בר מזועזעת ממה שסיפרה לנו, לי ולמתן. הרגשתי יד מונחת על כתפי. הסתובבתי לראות מי זה,
עומרי.
''מה אתה עושה?'' שאלתי בלחש וקצת בהלה כי פחדתי שפתאום בר או מתן יבואו ויראו אותנו.
''שש.. תרגעי,זה בסדר. הם בחדר. ובר כמעט ולא יוצאת מהחדר..'' הוא אמר, ולקח את ידי למחוץ לבית.
''עומרי אני חייבת ללכת, אני אפספס את האוטובוס.'' אמרתי וניסיתי לחמוק ממנו.. למרות שאני לא באמת אצליח לחומק ממנו, מכירים עוד מישהי שמנסה לחמוק מחבר שלה?
עומרי צחק ואמר ''אוטובוס? וואו זה כזה ישן. בואי אני אקח אותך.''הוא אמר ואני חייכתי.
אני לא עומדת בחיוך שלו.
הוא לקח אותי לכיוון הבית. בהתחלה שתקנו ואני הרגשתי כל כך רע עם עצמי.
לחברה הכי טובה שלי יש סרטן ואני מבלה עם החבר שלי ועוד הם אחים.
היא בחיים לא תסלח לי על זה אם היא תדע. בחיים.
''כמה זמן עוד נחזיק את זה בלי לספר לה כלום?'' שאלתי.
''די דניאל, את יודעת שאני אוהב אותך ואני לא רוצה לפגוע בקשר שלנו ואם נספר לבר זה יפגע בנו ועוד יותר בה, והיא עכשיו גם בתקופה הכי חרא בחיים שלה. נשמור את זה עוד קצת, עוד קצת ונספר לה. מבטיח.'' לאיודעת למה אבל הוא תמיד מצליח לשכנע אותי ואני תמיד תלויה בו ומאמינה לכל מה שהוא אומר.
אני באמת אוהבת אותו.
*פלאשבק*
יום סתווי וגשום, ואני משלימה שיעורי בית באזרחות.
אני לבד בכיתה, קופאת מקור וממהרת.
לפתע שמעתי את קולו של עומרי נכנס לכיתה שלנו וקורא לבר.
''היי, ראית את בר אולי?'' הוא שאל ועיניו חיפשו אותה.
אחרי שתי דקות בהן בהיתי בעיניו ולאא שמתי לב שהוא מחכה לתשובה הוא שאל שוב ''דניאל? את איתי?''
ברור שאני איתך, אם אתה רוצה נהיה ביחד לנצח. חשבתי לעצמי.
''מה? אהה כן, אממ לא לא ראיתי אותה.'' חזרתי למציאות.
''אוקי.. מה את עושה?'' הוא בא לשבת על השולחן שלי ואני הראיתי לו שאני עושה שיעורים באזרחות.
''אויש.. שיעורים של כיתה י' זוכר את זה..'' הוא אמר וצחק.
''אני שונאת שאתה מתנשא עליי! עכשיו אתה תעזור לי.'' אמרתי וסובבתי אליו את המחברת והעיפרון והוא התחיל לקרוא את השאלות אבל לא באמת הבין.
''תביא תביא.'' אמרתי וסובבתי את המחברת אליי.
הוא התקרב אליי קצת והסתכל עליי. הרמתי מבט והיינו קרובים מאוד. יכולתי לשמוע את הנשימות שלו, הוא התקרב עוד קצת אבל בדיוק אז בר פתחה את הדלת של הכיתה.
לא נעים.
''היי... מה עושים?'' היא שאלה ואני הסמקתי. עומרי כבר הספיק להתרומם ולהזדקף.
''חיפשתי אותך אבל לא היית וראיתי שדניאל מסתבכת עם השיעורים באזרחות אז עזרתי לה.'' הוא אמר ואני שתקתי.
''אוקי... מה רצית?''היא הסתכלה על שנינו במבט מחשיד.
''רציתי לשאול מתי את מסיימת היום כי יש לי שיעור נהיגה ואין לך מפתח כי הוא אצלי.'' הוא אמר ואני כבר המשכתי להכין את השיעורים.
הוא הביא לבר את המפתח ויצא מהכיתה.
''מה?'' שאלתי את בר אחרי שהיא הסתכלה עליי כמה רגעים וחייכה.
''כלום.'' היא אמרה.
המשכתי לענות על השאלה האחרונה והיא פתאום באה לי ביציאה:''מה קורה בניך לבין אח שלי?''
''מה?'' צחקתי צחוק מזוייף והכנתי את המחברת לתיק. ''על מה את מדברת? לא קורה כלום. תפסיקי להיות פרנואידית.''
''בסדר בסדר. בואי. יש אזרחות.'' היא אמרה ויצאה מהכיתה.
נשמתי נשימה עמוקה ויצאתי אחרייה.
כמה ימים לאחר מכן הייתי אצל בר ועומרי.
בר נכנסה להתקלח ואני ניצלתי את ההזדמנות לדבר עם עומרי.
דפקתי על דלת החדר שלו וכשהוא שאל מיזה פחדתי לענות כי בר תשמע אז פשוט פתחתי את הדלת.
''אהה היי..'' הוא חייך ואמר.
''היי..'' אמרתי.
''מה קורה?'' הוא שאל נעמד.
''הכל מעולה מה איתך?'' סגרתי אחריי את הדלת והתקרבתי אליו, עוד לפני שהוא הספיק לסיים את המשפט שהוא התחיל להגיד וכבר נישקתי אותו.
זאת הייתה נשיקה ארוכה ונעימה.
''וואו.. מה..''הוא קצת לא הצליח להוציא משפט מלא מהפה.
''מצטערת, לא הייתי צריכה לעשות את זה..'' אמרתי הרקנתי מבט ובאתי ללכת.
הוא תפס ביד שלי ונתן לי עוד נשיקה.
''זה הדדי.'' הוא אמר ואני חייכתי.
''אז.. מה .. מה אנחנו?'' שאלתי ואחרי שנייה הרגשתי מטומטמת כי אסור לשאול את זה!
''מה שאת רוצה שנהיה.'' הוא אמר וחייך חיוך עם הצד של הפה.
בר בדיוק יצאה מהמקלחת ואני מהרתי לצאת, הוא נתן לי נשיקה קטנה ויצאתי מהחדר.
*סוף פלאבק*
לפני חצי שנה, בסוף כיתה י' שלי ויא' שלו, נהיינו ביחד, ואנחנו ביחד כבר חצי שנה, בלי שאף אחד יידע. בטח שלא בר.
לפני שיצאתי מהאוטו שלו ונתתי לו נשיקה ארוכה.
''ביי יפה שלי.'' הוא אמר ואני יצאתי מהאוטו.
''ביי אהובי.'' אמרתי
YOU ARE READING
חזקה
Romanceבר, בת 17 חולה בלוקמיה. מה קורה כאשר היא מתאהבת בבחור שתמיד חלמה עליו אבל המחלה מונעת ממנה לממש את האהבה הזאת? ''אני פצצת זמן.'' אמרתי לו ודמעות הופיעו בעיניי ''מה זאת אומרת?'' הוא צחק ולא הבין מה אני רוצה ממנו. אבל אני לא צחקתי. אני ידעתי. ידעתי שא...
