חזקה

עוד יום. עוד יום מבוזבז בבית הספר,עוד בוקר לקום להתארגן וללכת לבזבז 8 שעות מהחיים שלי על כלום. למה אני צריכה ללכת לשם? גם ככה לא לומדים כלום... 

''קמת?'' אמא צעקה לי מהמטבח בעודה מכינה את ארוחת הצהריים לצהריים.

'' קמתי קמתי'' צעקתי לה חזרה והפעלתי את השירים באייפון כי רק ככה אני קמה.

 קמתי לארון שלי ובחרתי חולצת בצפר לבנה קצרה, ג'ינס בוייפרנד עם קצת קרעים, נעלתי אולסטר לבנות. והתאפרתי קצת, שמתי את הקונסילר שלי כמובן כדי שלא יראו את העייפות שלי, קצת סומק שאני לא אראה חיוורת, ומסקרה כמובן.

אספתי את השיער לקוקו גבוה משוחרר עם קצת קרבולות והלכתי לאמבטיה לצחצח שיניים.

''נווו'' עומרי אחי הגדול צעק עליי להזדרז.

''נו רגע אבללל'' צעקתי לו בחזרה עם כל המשחת שיניים בפה שלי מקווה שהוא הבין משהו...

שטפתי את הפה שלי וכשניגבתי את היד שלי ראיתי שיש לי כתם אדום על גב כף היד שלא היה לי אתמול. זה היה נראה כמו כתם מתחת לרקמת העור שלי.

''טוב.. אולי קיבלתי מכה בלילה או משהו..'' אמרתי לעצמי בקול.

''טוב בא לך להזדרז כבר? יש עוד אנשים שרוצים לשטוף פנים היום.'' עומרי אמר ובאמצע המשפט כבר פתחתי לו את הדלת ויצאתי. ''תודה לך באמת.'' הוא אמר ואני ירדתי למטבח להכין לי נס קפה מקופלת ולקחת את הסנדוויץ שאמא הכינה לי.

''מה שמת?'' שאלתי את אמא תוך כדי שהסתכלתי על הלחמנייה.

''חביתה, מה לא טוב?'' אמא שאלה, היא עצבנית הבוקר.

''לא לא זה אחלה תודה.'' אמרתי ולקחתי חטיף אנרגיה ושמתי בתיק.

''קחי.'' אמא הביאה לי בקבוק מים ואני לקחת אותו ממנה. '' מה זה?'' היא שאלה והסתכלה לי על היד, על הכתם המוזר ההוא. 

'' אין לי מושג, ראיתי את זה הבוקר, זה לא היה אתמול.'' אמרתי ושמתי את בקבוק המי בתיק.

''טוב. איך את הולכת?'' אמא שאלה ובדיוק עומרי ירד במדרגות.

''איתו.'' אמרתי ועשיתי עם הראש לכיוונו של עומרי וחייכתי. די לא מספיק אני הולכת לבית ספר עכשיו גם ברגל? יש לו רישיון מה קרה שייקח את אחותו הקטנה קצת. 

'' פחח היית מתה ילדה.'' עומרי לקח את הלחמניה ועוד לפני שהספיק לשאול מה יש בלחמניה אמא ואני אמרנו ביחד 'חביתה'.

''עומרי אתה תיקח את בר, מה יש? אחותך. קח אותה.'' אמא אמרה והוא עשה פרצוף של 'טוב'.

''ביי אמא.'' אמרתי לאמא שלי ועומרי אמר גם.

''הופה.. מה שמעתי.. אביה עוז אה?'' קרצתי לעומרי והוא התעצבן עליי.

'' לא שאני אבין, את רוצה ללכת ברגל?'' הוא אמר לי ופתח את הדלת של האוטו הדוחה שלו.

''אויש תרגע אני צוחקת איתך. זה ידוע שהיא בחיים לא תצא עם אחד כמוך.'' צחקתי.

'' בו'אנה עומרי איכס כמה זבל יש לך באוטו??'' שאלתי אותו ומשכתי את הקונדום שבטעות ישבתי עליו. '' ואו אתה דוחה. באוטו?''  נגעלתי ממנו, נגעלתי רק מהמחשבה שהוא זיין מישהי במכונית שלו.

הוא צחק.כרגיל.

הגענו לבית ספר והוא הלך עם חברים ואני ראיתי את דניאל מחכה לי בחניון של הבצפר.

''איכס מה יש לך על התחת?'' היא שאלה.

''הזרע של עומרי.'' אמרתי 

'' אל תפרטי, אני לא רוצה לדעת.''

נכנסנו לשער של הבית ספר וראינו את השמינסטים החתיכים האלה יושבים על הספסל.  ואז עבר מולי מישהו עם  פרצוף שלא ראיתי לפני.

'' מה זה , מי זה?'' שאלתי את דניאל, לה ביטוח הייתה את תשובה, היא יודעת הכל על כולם בזמן אמת.

''אהה זה, זה ליעם, חדש בשיכבת י''ב.''

''אהה אוקיי, חמוד'' אמרתי והמשכנו ללכת לכיתה.

וכמו שאמרתי, 8 שעות של בזבוז.

חזרתי לבית עם עומרי אחרי שרבנו שעה בחניון של בצפר שאני צריכה לבוא איתו ולא איזה חבר מפגר שהוא צריך לשים בקניון.

'' משפחה לא בוחרים. אותי אתה תיקח. שיואב ילך ברגל מה קרה. 5 דקות הליכה יואב מה אתה מתעצל?'' אמרתי ונכנסתי לאוטו אפילו בלי רשות של עומרי.

''מצטער אחי. אחותי מה אני אעשה...'' עומרי אמר ויואב נאלץ ללכת ברגל.

''אסייייייייי''  קפצתי על אחי אסף שהגיע מהצבא בביקר מפתיע. '' מה אתה עושה כאן?''

''באתי לבקר. מה איתך ילדה?'' הוא שאל ובילגן לי את השיער כמו כל פעם שהיה עושה לי כדי לעצבן אותי. אבל הפעם לא התעצבנתי, התגעגעתי אליו יותר מידי כדי לכעוס עליו.

'' מה יש לאכול?'' הוא שאל 

'' לא יודעת אמא הכינה בבוקר לך תבדוק בסירים אני כבר באה.''

עליתי לשים את התיק בחדר.

וכשירדתי ראיתי את עומרי נכנס לבית ומחבק את אסי.

עומרי חימםלכולנו את האוכל, אורז ושעועית לבנה וקציצות מטוגנות.

באמצע האוכל כשאסי סיפר לנו איך בצבא לעומרי צלצל הטלפון והיה כתוב שם ליעם.

היי זה לא...? חשבתי לעצמי. החתיך ההוא שעבר מולי היום.

''אה אחי? מה איתך? '' עומרי ענה וצעק כמו תמיד כשהוא מדבר בטלפון.

''אין בעיה אחי. אני בבית. ייאלה בי אחי נדבר.'' הוא אמר וניתק.

'' מי זה היה?'' שאלתי סתם כדי לדעת מה הוא אומר.

''סתם חבר. לא רלוונטי אליך.'' הוא אמר ואני ידעתי שזה מה שהוא יגיד. זה מה שהוא תמיד אומר.