חזקה

21 פרק

''נו?'' אמא של יאנה מיד נעמדה ושאלה את הרופא שיצא מה שלום יאנה.

''בואו נשב כולנו ונשוחח.'' הרופא אמר ואני ומנו הסתכלנו אחד על השנייה.

משהו לא טוב קורה.

''תראו, יאנה הייתה במצב לא הכי טוב שיש.. הייתה לה לוקמיה חריפה מאוד ואנחנו עשינו המון מאמצים בשביל לעזור לה, יאנה עכשיו בחדר התאוששות, והניתוח לא הצליח. אבל אל תדאגו היא תהיה בסדר.'' הוא אמר ואני כבר לא הקשבתי למה שהרופא אמר למשפחה שלה.

הסתכלתי על אמא של יאנה ועל כל המשפחה שלה וכולם פשוט בכו.

אני גם התחלתי לבכות. יאנה חברה שלי. החברה היחידה שלי. אני אמות אם יקרה לה משהו...

מנו יצא מהחדר ואני הלכתי אחריו.

''מנו? מה יש?'' שאלתי אותו והוא לא ענה לי הוא פשוט התחיל לרוץ.

''מנו!'' קראתי לו והוא נכנס לתוך חדר המדרגות 

''בר לכי מפה.'' הוא אמר והמשיך לעלות במדרגות.

''מנו תעצור נו!'' אמרתי לו וכבר התעייפתי מלעלות מדרגות אז נחתי כמה שניות והמשכתי לרוץ אחריו.

הוא עלה לכיוון הגג.

''מנו נו מה? מה קרה פתאום?'' אמרתי והתקרבתי אליו אחרי שכבר הגענו לגג והוא התיישב על רצפת הגג.

''בר, המצב שלי מדרדר, קבעו שלי שלושה ניתוחים לשבוע הבא. אני מצטער.'' הוא אמר ואני הסתכלתי עליו והתיישבתי על ידו..

''אל תדאג מנו, אתה תהיה בסדר. אני בטוחה.'' אמרתי וחייכתי, והוא הסתובב אליי.

''תודה בר. באמת, על הכל.'' הוא אמר וחייך אליי.

''אין על מה מנו, גם אתה עשית את אותו הדבר עבורי.'' אמרתי.

מנו התקרב אליי ורכן לעברי, הוא ניסה לנשק אותי. ומשהו בלב שלי אמר לי לא. פשוט לא לאפשר לזה לקרות.

הזזתי את הראש שלי לאחורה ואמרתי לו ''מצטערת מנו, זה לא מתאים...'' והוא רק הסתכל עליי וקם.

הוא התחיל ללכת לכיוון המדרגות, נעצר ואמר לי פתאום:'' פשוט תשכחי שזה קרה.'' הסתובב חזרה לכיון המדרגות וירד.

אני נשארתי בגג, צפיתי בכוכבים, והמון מחשבות עברו במוחי.

למה עצרתי את עצמי?

נזכרתי במה שאמי אמרה לי לפני כמה ימים, ובמבט שהיה לליעם כשאמרתי לו לא.שוב.

הוצאתי את האייפון מכיסי ושלחתי לו הודעה:

'היי'

אחרי כמה דקת קיבלתי ממנו הודעה:

בר.. היי מה קורה?'

'סבבה, מה איתך?' 

'מעולה.. אני מבין ששינית גישה..'

'כן.. קרו המון דברים שגרמו לי להבין מחדש מה שידעתי מההתחלה..'

'אני שמח לשמוע, אבל אני מצטער.'

'מצטער על מה?' דפק לי הלב ממש מהר כשקראתי שהוא אמר לי שהוא מצטער, מה קורה כאן?

הוא התקשר אליי ואני עניתי.

''היי..'' אמרתי.

''היי..'' הוא אמר.

''על מה אתה מצטער? אני אמורה להצטער..'' אמרתי לו והוא בהתחלה שתק ואז לבסוף אמר ''המשכתי הלאה.. ויש לי מישהי..''

שתקתי.

לא ידעתי מה לומר.

בלעתי את הרוק.

''בר? את כאן?'' הוא שאל

''כן, אני חייבת ללכת, אני אדבר איתך עוד מעט. ביי. ואני שמחה בשבילך..'' אמרתי וניתקתי, אפילו לא נתתי לו אפשרות להגיד לי תודה.

דעה זלגה מעייני, ואז שמעתי קול פנימי מהראש שלי אומר לי: בר אין לך בכלל על מה לבכות. את זאת שאפשרת לו לעשות את זה, הוא לא חייב לך כלום ובטח שלא חייב לחכות לך.''

מסתבר שאני צודקת.

אין לי על מה לכעוס.

ירדתי מהגג והלכתי לכיוון החדר.

יאנה לא הייתה שם.

הלכתי לכיוון החדר של מנו והוא בדיוק יצא מהמקלחת.

''היי.. אפשר?'' שאלתי והוא הנהן עם הראש ונכנס לקחת  את בגדיו ונכנס שוב למקלחת כדי להתלבש ואני התיישבתי על המיטה שלו.

אחרי כמה דקות הוא יצא והוא נראה קצת עצוב.\

''מה קורה?'' שאלתי ניסיתי להיות נחמדה כאילו כלום לא קרה לפני חצי שעה

''הכל פשוט מצויין.'' הוא היה ציני. ''מה איתך?'' 

''די מנו נו מה יש?'' שאלתי אותו קצת בקול תוקפני.

''אני אמורה להיות זאת שמתפדחת לדבר איתך ולא זאת שתפנה לא אתה.'' אמרתי לו.

''בסדר מצטער,פשוט אני לא רגיל שבנות מסרבות לי.'' הוא אמר והחזיר את המגבת שלו למקלחת אחרי שייבש את שערו.

''אני לא רוצה להיות אחת מאלה שמסרבות לך מנו.'' אמרתי וחייכתי והפעם אני זו שנישקה אותו.

אני גם אמשיך הלאה.. אחרי הכל- כבר אין לי עוד סיכוי עם ליעם.