הגיעה שעת הערב, ולי וליאנה היה משעמם מאוד בחדר.
''יש לי.'' היא אמרה.
''מה יש לך?'' שאלתי וכיביתי את הטלוויזיה שהייתה פתוחה על ערוץ האוכל ולא יכולתי עוד לשאת ברצון לאכול כל מה שהיה שם.
''הולכים לטייל בבית חולים.'' היא אמרה ופתחה את הארון שלה והוציאה חולצה לבנה וג'ינס ארוך.
''לטייל?'' שאלתי והתרוממתי קצת
''כן.'' היא ענתה בפשטות.
''בבית חולים?'' שאלתי שוב ולא הבנתי מה כל כך יש לטייל פה, אנחנו לא באמריקה או משהו כזה.
''כן.'' היא אמרה והסתכלה עליי במבט רגיל וקצת מופתע.
''אל תגידי לי שאף פעם לא טיילת בבית חולים.'' היא שאלה ונעלה את נעלייה.
''לא זה לא משהו שאני עושה בדרך כלל..'' אמרתי וקמתי מהמיטה.
''נו טוב, תמיד יש פעם ראשונה, תתלבשי.'' היא אמרה ונכנסה לחדר מקלחת כדי לסדר את שיערה.
''מותר לי בכלל ללבוש בגדים שהם לא של הבית חולים?'' שאלתי את יאנה בעודה מחזקת בסיכות את הקוקו שהיא עשתה.
''ניראלי שכן, וגם אם לא, מה יעשו לך? בסך הכל החלפת בגדים...'' היא אמרה וכשסיימה את הקוקו שלה היא יצאה מהחדר מקלחת והשפריצה על עצמה כמה שפריצים של הבושם של לקוסט.
שמתי חולצה רגילה חלקה בבע אפור כהה
טייץ שחור ואולסטר שחורות. יאנה השפריצה גם עליי מהבושם שלה ויצאנו מהחדר.
''אבל לא מעניין לראות כמה אנשים חולים..'' אמרתי והלכתי אחרייה במסדרונות בית החולים.
''עוד לא ראית כלום. יש פה אולם ספורט, וכמה חנויות בגדים, יש הנחה לחולי סרטן.'' היא אמרה וצחקה ואנחנו נכנסנו למעלית.
''רגע רגע תעצרו את המעלית.'' שמעתי קול מוכר צועק אלינו.
מנו.
''היי בר.'' הוא אמרה כשנכנס למעלית.
''היי מנו, מה קורה?'' שאלתי
'' בר לא תכירי לי את החבר החתיך שלך?'' יאנה חסרת הטקט שאלה וקרצה למנו.
''מנו יאנה, יאנה מנו.'' אמרתי וצחקתי ויאנה גלגלה אליי את עינייה החומות.
''טוב אנחנו יוצאות כאן, נתראה מנו, ביי'' יאנה אמרה ויצאנו שתינו מעמעלית.
''ביי'' אמרתי לו לפני שהמעלית נסגרה.
''חתיייךך'' יאנה אמרה כשנכנסנו לחנות בוטיק של איזו מעצבת.
''כן.. חמוד.'' אמרתי. האמת שהוא מאוד חתיך וחמוד אבל לא הרגשתי מספיק קרובה ליאנה בשביל להגיד לה שאני מחבבת את מנו.
מי יודע, אולי הוא יצליח לגרום לי לשכוח את ליעם.
''מה אומרת?'' יאנה שאלה אותי כשהוציאה חולצה מהמתלה של החולצות.
''נחמדה, יש אותה בעוד צבעים? אני לא מתה על כתום.'' אמרתי וכשראיתי את אותה חולצה בירוק זית הצעתי אותה ליאנה והיא הלכה לחדר הלבשה ומדדה אותה. בנתיים הסתובבתי קצת בחנות.
''לא ידעתי שאת בקטע של בוטיק.'' מנו אמר כשהיה מאחורי והוא די הבהיל אותי.
''מנו...'' אמרתי והחזקתי את הלב.
''אני מבין שזאת מחמאה שאת מחזיקה את הלב שלך ואומרת את שמי.'' הוא צחק.
''הבהלת אותי. אל תחמיא לעצמך יותר מידי.'' הורדתי לו בחזרה את האגו שעלה בשניות האחרונות.
''אז מה את עושה פה? איפה יאנה?'' הוא שאל והיא בדיוק יצאה מהתא מדידה והחולצה ישבה עליה ממש יפה.
''אהבתי,תקני.'' הוא אמר והסתכל על כל הגוף שלה. הרגשתי צביטה קטנה בלב.
''מנו, מה אתה עושה כאן?'' היא שאלה והתקרבה אלינו.
''סתם באתי לקנות המבורגר וראיתי את בר פה.'' הוא אמר.
''אהה סבבה.'' היא אמרה וחזרה להחליף את החולצה.
''חמודה חברה שלך.'' הוא אמר וחייך.
''כן...'' אמרתי והמשכתי להסתכל על חולצות ומכנסיים שהיו בבוטיק.
''אוקיי אני משלמת.'' יאנה אמרה כשייצאה מהתא מדידה והוציאה את הארנק מהתיק שלה.
היא שילמה לקופאית 75 שקל ויצאנו כולנו מהחנות.
''איפה יש כאן המבורגר?'' שאלתי.
''אני מבין שאף פעם לא היית כאן, נכון?'' מנו אמר ויאנה הנידה את ראשה לשלילה.
''אני כאן רק שבוע.'' אמרתי
''ועדיין לא הסתובבת כאן?'' מנו שאל.
''לא נו, לא ידעתי שהמקום הזה קיים כבר מה את כל כך מופתע?'' עניתי קצת באגרסיביות אבל הייתי עוד עצבנית על זה שהוא מפלרטט עם יאנה. אני טיפוס קנאי מאוד מה לעשות..
מנו הניח לי, ואנחנו קנינו המבורגרים. יותר נכון אני קניתי רק צ'יפס ויאנה ומנו קנו המבורגרים.
המשכנו קצת להסתובב בחנויות ולבסוף ירדנו לאולם ספורט.
ראינו כמה ילדים מקשטים את האולם ומסדרים אותו לקראת אירוע כלשהו.
''מה יש פה?'' יאנה שאלה.
''יש נשף עוד שבוע וחצי,לא ידעתם?'' ילדה קטנה שאלה כשהיא תלתה שלטים וכל מיני אביזרים באולם.
''לא אמרו לנו. באיזה יום זה?'' מנו שאל.
''אתם תקבלו הזמנות אל תדאגו.'' היא אמרה וירדה מהכיסא עליו עלתה כדי לתלות את הקישוטים.
''שייאווווו, זה נשף כזה עם בני זוג והכל?'' יאנה התלבה והסתכלה סביב.
''כן, זה נשף עם בני זוג והכל.'' ילד שישב שם ואכל עגייה חיקה אותה.
אחרי שהתלהבנו קצת מהרעיון על הנשף החלטנו לחזור חזרה למחלקה ולראות קצת טלוויזיה.
YOU ARE READING
חזקה
Romanceבר, בת 17 חולה בלוקמיה. מה קורה כאשר היא מתאהבת בבחור שתמיד חלמה עליו אבל המחלה מונעת ממנה לממש את האהבה הזאת? ''אני פצצת זמן.'' אמרתי לו ודמעות הופיעו בעיניי ''מה זאת אומרת?'' הוא צחק ולא הבין מה אני רוצה ממנו. אבל אני לא צחקתי. אני ידעתי. ידעתי שא...