חזקה

פרק 22

כמה שעות קודם לכן, לפני הנשיקה של מנו ובר.

***נקודת מבטו של ליעם***

 מיד אחרי השיחה שלי עם בר, הרגשתי קצת כועס .

היא פשוט משחקת בי.

היא אומרת לי שהיא רוצה ואז לא רוצה ואז מנשקת אותי ואומרת לי שהיא לא יכולה ואז מתחרטת ואומרת שהיא רוצה ומה היא מצפה? שאני פשוט אשב ואחכה לה? שאני לא אמשיך בחיי? שאני לא אתאהב שוב?

אז אני מצטער לאכזב אותה, אבל יש לי מישהי אחרת, יש לי את  מאי. 

אנחנו אומנם עוד לא ביחד אבל יש לנו איזה שהוא סוג של קטע. לא יכולתי להמשיך לחכות לה לתמיד. או עד שהיא תחליט שהיא רוצה אותי... 

אבל.. אני עדיין אוהב אותה. אין ספק בכך.

 באמצע המחשבות שלי הטלפון צלצל, על הצג היה פשוט רשום מספר.

''הלו?'' עניתי.

''היי ליעם.. זה אסי. אממ.. אפרת אמא שלי רוצה להזמין אותך לארוחת ערב אצלנו היום, היא רוצה להודות לך כל זה שהצלת אותה מרוברט. נשמח אם תצטרף.'' אסי אמר ולרגע הססתי. כי מאוד פגעתי בבר ואני מקווה שהם לא יודעים על זה, כי אם כן יווצר מצב מאוד מביך.. 

''אממ.. אוקי, אני אבוא. באיזה שעה לבוא? עכשיו שש..'' אמרתי תוך כדי שהסתכלתי בשעון שלי.

''תבוא בשבע. רעב.'' אסי אמר וצחק.

''אוקי, תודה רבה.'' אמרתי וניתקתי את הטלפון.

נכנסתי להתקלח, ואחרי חצי שעה כשיצאתי התחלתי להתארגן ולהתלבש.

בעשרה לשבע לקחתי את המפתחות של האוטו אמרתי לאמא שלי שאני יוצא ונסעתי לכיוון הבית של בר.בעצם אולי עדיף להגיד משפחת שכטר.

''היי, כמה כיף שבאת.'' אפרת קיבלה אותי בחיוך ושתי נשיקות בלחיים.

''היי.. מה נשמע?'' שאלתי את כולם.

''מעולה.'' אסי אמר.

היו שם עוד כמה אנשים שאני  לא מכיר..

אסי, אפרת, עומרי, עוד מישהי שהייתה לצד אסי בטח חברה שלו [ניצן], ועוד שתי נשים מבוגרות יחסית שבטח היו חברות של אפרת.

''אז נאכל?'' עומרי אמר תוך כדי שהציץ בסירים ובתנור לראות מה יש לאכול.

''כן.'' אפרת אמרה וכולם התיישבו בשולחן והתחלנו לאכול.

כולם דיברו בניהם ואני עניתי על כמה שאלות ששאלו אותי פה ושם.

מה שכן, האוכל היה מאוד טעים.. 

ואני לא בטוח שבר תשמח לדעת שהייתי אצל המשפחה שלה בארוחת ערב.

''אני אשמור קצת לבר, היא אמרה שהאוכל בבית חולים זוועה. אז אני כל יום באה אלייה ומביאה לה המון אוכל.'' אפרת אמרה ואסי וחברה שלו שהתברר לי שקוראים לה ניצן אמרו שהם היו אצלה היום.

''אהה אמא את יודעת שמתכננים שם איזה נשף?'' אסי אמר לאפרת ואני הקשבתי קצת יותר..

''כן עם בני זוג והכל.'' ניצן הוסיפה.

''לבר יש בן זוג?'' עומרי מיד קפץ.

''כן, איזה מנו אחד.'' אסי אמר.

''מגניב, יש לה מה ללבוש?'' אפרת שאלה.

''כן, אני וניצן קנינו לה המון בגדים ובניהם שמלה היא מאוד אהבה את הכל.'' אסי אמר ואפרת נראתה מרוצה.

נשף? בבית חולים? בני זוג? מנו?

אחרי הארוחה יצא לי לדבר קצת עם אסי ביחידות על הצבא, ואחר כך שאלתי קצת יותר פרטים על הנשף הזה שמתקיים בבית חולים.

''אז מה זה הנשף הזה? זה רק לחולים ששם?'' שאלתי ואסי חייך.

''זה נשף מסכות.. בעוד שבוע בערך באולם ספורט של הבית חולים.'' אסי אמר.

''אהה מגניב..'' אמרתי ושיחקתי קצת עם המגן של האייפון שלי.

''אני רואה עליך..'' אסי אמר.

''מה אתה רואה עליי?'' התיממתי.

''אתה יודע. לך אלייה עכשיו. תזמין אותה ללכת איתך. היא בטוח תסכים.'' אסי האיץ בי ללכת עכשיו לבית חולים.

''לא , אני לא חושב שזה רעיון טוב...'' אמרתי וניסיתי להתחמק מזה, אני לא בטוח שבר תרצה לראות אותי עכשיו.

''נו לך, לך כבר.'' אסי אמר ואני קמתי, חייכתי, ולפני שיצאתי מהחדר אמרתי ''תודה אסי.'' חייכתי אליו ויצאתי.

אמרתי תודה לאפרת ושלום לכולם והלכתי לכיוון המכונית שלי שחנתה בחוץ.

למזלי הנסיעה לבית חולים היא לא ארוכה והגעתי מהר.

זכרתי איפה החדר של בר.

נכנסתי לשם וראיתי בחורה שוכבת על המיטה  עם אינפוזיה.

''היי.. מצטער שאני מפריע, קוראים לי ליעם ואני מחפש את בר. היא כאן?'' שאלתי בנימוס.

''היי ליעם, אני יאנה. אם היא לא כאן אז יכול להיות שהיא בחדר מספר 448, זה עוד כמה חדרים מכאן בצד ימין.'' היא אמרה וחזרה לטלוויזיה.

''תודה יאנה.'' אמרתי ויצאתי.

עברתי את החדרים החדרים עד שהגעתי לחדר מספר 448.

הדלת הייתה כמעט סגורה, ויכולתי להציץ ולראות מה קורה שם..

ראיתי שם את בר, יושבת על המיטה ולידה עוד בחור..

שמעתי את בר אומרת לו:''אני לא רוצה להיות אחת מאלה שמסרבות לך מנו.'' ואז היא פשוט התקרבה אליו  ונישקה אותו.

מה קורה כאן?