חזקה

פרק 19

קמתי לבוקר יום שישי. הייתה לי הרגשה מוזרה בבטן.

''הו, תודה לאל שקמת. כבר שעה 11 עוד מעט. ממתי את קמה אחרי שעה 9?'' יאנה שאלה וראיתי שהיא די שקועה בטלוויזיה שהייתה לידי, היא בדיוק ראתה פרק של גאליס.

''תזכירי לי בת כמה את שאת רואה תוכני של ילדים קטנים?'' אמרתי לה כי אני שנאת לקום בבוקר ולשמוע את התוכניות שלה על הבוקר.

''סליחה, זה שאת לא אוהבת את התוכניות שאני רואה זה לא אומר שאסור לי לראות את זה. זה מאוד יפה וזה לכל הגילאים. אפילו אמא שלי רואה.'' יאנה יצאה להגנתה ובדיוק האחות נכנסה לקראה לה ללכת איתה לעוד הקרנה.

מוזר שאחרי כל הטיפולים הכימותרפים וההקרנות ליאנה עדיין לא נשר כל השיער.

אני מאוד מקווה שלי לא ינשור כל השיער.

מנו נכנס.

''היי.'' הוא אמר.

''היי מה קורה?'' שאלתי. ולא בדיוק ידעתי מה הוא עושה כאן עכשיו.

''סבבה, תשמעי קיבלתי הזמנה לנשף הזה ורשום שצריכים לבוא ביחד, רוצה לבוא איתי?'' מנו הזמין אותי איתו לנשף.

איזה כיף.

''בכיף.'' אמרתי ומיד חשבתי על מה אני אלבש.

''טוב שמעי אני חייב לזוז עכשיו. יש לי כימו. [כימותרפייה] נדבר?'' הוא שאל וחייך.

''כן. ביי. בהצלחה.'' אמרתי והוא נתן לי נשיקה על הלחי.

עוד לא עברו חמש דקות מאז שמנו יצא וכבר נשמעו דפיקות על הדלת.

'' פתוח.'' אמרתי

ליעם נכנס.

חשבתי שאני חולמת.

מה הוא עושה כאן?

''ליעם?''

''בר.'' הוא אמר וחייך.

''איך אתה יודע שאני כאן?'' שאלתי וליעם עוד לא הספיק לענות לי והדלת של חדרי נפתחה פעם נוספת ואמא שלי נכנסה.

''אמא?'' ראיתי שקרה לה משהו. הייתה לה הבעת פנים כזו.

''הכל בסדר?'' שאלתי והסתכלתי על ליעם שהשפיל מבט.

''נו מה? תספרו לי!'' התעקשתי.

ליעם קם מהכיסא עליו ישב, ויצא מכיוון החדר.

אמא התיישבה על הכיסא שליו ישב ליעם והתחילה לספר לי מה שאבא עשה לה.

היא התחילה לבכות ואני ניסיתי להרגיע אותה.

''אני לא מאמינה שהוא עשה לך את זה.'' אמרתי בקול כעוס.

''די מאמי, הכל בסדר עכשיו. מזלי שליעם נכנס בדיוק בזמן.'' אמא אמרה והיא ניסתה לרמוז לי משהו, אבל לא כל כך הבנתי מה.

''מה את מנסה להגיד?''

''שליעם באמת אוהב אותך. אני לא מבינה אותך לפעמים. אבל בסדר זו בחירה שלך.'' אמא אמרה וקמה מהכיסא.

''אני חייבת ללכת עכשיו. מחר כולם יבואו.'' אמא אמרה כשייתה ליד המיטה שלי. היא נשקה לי על הלחי ואמרה ''אוהבת אותך.'' ויצאה מהחדר.

''ביי. אוהבת.'' אמרתי.

חשבתי על מה שאמא אמרה לי.. ליעם באמת אוהב אותי. והוא כנראה באמת רוצה, אחרת הוא היה מוותר מזמן.

''ליעם?'' קראתי לו מהחדר.

''הכל בסדר? היא סיפרה לך?'' הוא נכנס וסגר אחריו את הדלת.

''כן. תודה שהצלת את אמא שלי.'' חייכתי אליו ''לא יודעת מה היה קורה אם לא הייתי שם.'' 

''האמת שהלכתי לשם בכוונה.'' הוא אמר.

אני עקמתי פרצוף ולא הבנתי על מה הוא מדבר.

''מזתומרת?'' שאלתי.

''חיפשתי אותך. רציתי לראות אותך.'' הוא אמר.

''אותי?'' 

''כן.''

''למה?''

''כדי שאני אנסה פעם אחרונה.'' הוא אמר ואני חייכתי.

''תראה ליעם...'' עוד לא סיימתי את המשפט וכבר הוא התערב ''אל תתחילי עם ה'אני לא רוצה לפגוע בך' וכל זה..'' הוא אמר.

''לא .. אני רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך.'' אמרתי. והוא חייך חיוך גדול ומסופק.

''אבל זה לא יכול לקרות.'' אמרתי והחיוך שלי ושלו ירד מהפנים.

''למה לא?'' הוא שאל ובקולו שמעתי שהוא מאוכזב ממני.

''ליעם אני חולה. אני חולה בסרטן. והחיים זה לא כמו בסרטים ובסיפורים שבסוף כולם חיים באושר. אני לא רוצה שתבזבז את התקופה הכי יפה שלך עליי. אני לא רוצה שתבלה בבית חולים במקום לחיות כמו נער נורמלי. אני לא רוצה שאם אני אמות אתה תיפגע.'' אמרתי ודמעות הופיעו בעיניי.

''אבל בר..'' הוא ניסה להגיד ואני עצרתי אותו.

נתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים.

הנשיקה הייתה כל כך נכונה ואמיתית.

''ליעם, אתה צריך ללכת עכשיו. ולשכוח אותי. תתאהב במשהי בריאה, שאתה תוכל להיות איתה, והכל יהיה בסדר. ולא תהיה בבית חולים כל היום במקום ללכת למסיבות ודברים כאלה..'' אמרתי וליעם קם. וולא אמר מילה.  הוא יצא מהחדר.

ואני רק בכיתי.