חזקה

פרק 15

פקחתי את עיניי וראיתי את הדוקטור מסדר את מכשיריו במקום.

''הו יופי אני רואה שהתעוררת. הטיפול עבר בהצלחה. כעת תוכלי לחזור לחדרך, ומחרתיים אנחנו נעשה לך טיפול נוסף. בנתיים עלייך להשאר רגועה. תנוחי.'' הוא אמר ואני שמחתי שזה נגמר. אני מקווה שבטיפול הבא ליעם לא יידחף לי לחלומות.

האחות הושיבה אותי בכיסא גלגלים והוציאה אותי מהחדר לכיוון החדר שלי.

''יש כרית? המושב של הכיסא לא נוח לי...'' שאלתי את האחות והיא הנהנה בראשה ומיהרה להביא לי כרית.

בנתיים כשחיכיתי לה באמצע המסדרון הבחנתי בבחור גבוה וחייכן יושב על אחד הכיסאות בחדר הטלוויזיה. החדר היה ממש מולי והדלת הייתה פתוחה.

השתעלתי קצת כדי שישים לב אליי.

אני חייבת להודות, הוא נראה טוב.

הוא הסתובב אליי ואני לא הסתכלתי לכיוון שלו, הסתכלתי לצד ימין, זה גם הצד היפה שלי.

''היי.. את צריכה משהו?'' הוא אמר והתקרב אליי.

מקרוב הוא אפילו יותר חתיך.

''אני?'' שאלתי ולא ידעתי מה לומר.

''MTV כן את'' הוא שאל וכיבה את הטלוויזיה שהייתה פתוחה על ערוץ. 

''אני עמנואל לאופר, אבל את יכולה לקרוא לי מנו.'' הוא אמר והושיט ידו ללחוץ את ידי.

צחקתי והושטתי יד ''בר שכטר.''

''הו אני רואה שפגשת כבר את מנו שלנו. בחור נחמד מאוד.'' האחות אמרה ומנו חייך אלייה. בואי בר, נחזור לחדר.''

הוא לא היה נראה לי מטופל כאן, הוא לבש בגדים רגילים..

''אז למה בדיוק מנו כאן? הוא לא נראה מטופל פה..'' שלתי את האחות אבל היא רק אמרה שאסור לה להגיד שום דבר על שום מטופל ושאני אטרך לשאול אותו בעצמי.

עברו יומיים של שעמום וקצת מנוחה, לא ראיתי את מנו.

ד''ר דובלסקי בא בבוקר ואמר שאני צריכה לעשות עטד טיפולים כימותרפיים, הוא לקח אותי לחדר גדול עם המון מזרקים.

הוא אמר לי לשבת והחדיר לי צינורית קטנה שנקראת קנולה לתוך הווריד.

טיפולים כימותרפיים, זו שיטת טיפול המשתמשת בתרופות אנטי-סרטניות  במטרה להרוס את כל התאים הסרטניים שייתכן והתפשטו מהגידול העיקרי לחלקי גוף אחרים.

כך הסביר לי ד''ר דובלסקי.

חזרתי לחדר וראיתי שמעבירים בחורה לחדר שלי.

תמיד ראיתי שיש בחדר עוד מיטה פנוייה אבל לא ידעתי אם מתישהו מישהו יבוא להיות איתי. שמחתי לדעת שזאת בחורה. לפחות עכשיו תהיה לי חברה.

''היי אני יאנה.'' היא אמרה.

''היי אני בר.'' חייכתי אליה.

יאנה הייתה יפייפיה. היא נראתה בת 16.

אמא שלה אמרה לה משהו ברוסית ויצאה מהחדר.

''אז כמה זמן את פה?'' יאנה שאלה אותי.

''אני פה כבר שבוע. את הגעת עכשיו?'' שאלתי והיא הניחה את הדברים שלה בארונית.

''לא.'' היא אמרה ונכנסה למקלחת לשים את מבשרת השיניים שלה שם ויצאה. ''האמת שאני פה כבר חצי שנה, פשוט העבירו אותי לחדר הזה, בגלל הטיפולים.'' היא אמרה וסידרה את הנעליים שלה בשורה  ליד הכניסה לחדר.

''יש לך המון דברים כאן.'' אמרתי לה והסתכלתי על המגירה הקטנה שליד המיטה שלי ששם בעצם היה לי את כל הדברים שלי:אייפון, מטען לאייפון, לפטופ, מבשרת לשיער, גומייה, כמה סיכות, וחבילת מסטיקים. אהה ובושם קטן שדניאל הביאה לי. ''את תמיד צריכה להריח טוב.'' היא אמרה כשהביאה לי אותו.

''כן, אני כאן המון זמן וזה כמו הבית שלי לצערי, אני צריכה את הכל איתי. ומעכשיו מה ששלי שלך.'' היא אמרה והביאה לי עוגייה שאפתה.

''אז מה יש לך?'' היא שאלה. ''לי יש לוקמיה.'' היא אמרה.

''כן גם לי יש לוקמיה. לכל מי שבמחלקה הזאת יש לוקמיה?'' שאלתי וחשבתי רגע על מנו שאולי גם לו יש לוקמיה.

''לא מה פתאום. יש בערך מאתיים סוגי הסרטן.'' היא אמרה.

הבנתי שכדי שאני אדע מה יש לו אני אצטרך לשאול אותו...