היי כולם..
אני ממש מצטערת שלא כתבתי המון זמן פרק, אבל אל תדאגו אני אמשיך לכתוב.
הגעתי כבר ליותר מ11 אלף קוראים!
אני אשמח אם תמשיכו לקרוא ולהנות.
בהזדמנות זו אני רוצה להגיד שחברה מאוד טובה שלי כותבת סיפור חדש, קוראים לו 'מתחילים מחדש' סיפור שמבוסס על מקרים אמיתיים. אני קוראת ונהנת, כל מי שרוצה קוראים לכותבת stav123.
תהנו(:
''אתה בטוח שאתה תהנה בנשף של חולי סרטן? זה לא כמו בבית ספר...''' אמרתי תוך כדי שהתקדמנו לכיוון המעליות לקומה התחתונה של בית החולים, כשכל העיניים של האנשים שהיו במחלקה הופנו אלינו וחייכו.
''כן ברבי, כל עוד זה איתך אני אהנה עוד יותר ממה שאת חושבת.'' הוא אמר ושילב את ידו בידי ונכנסנו ביחד למעלית.
בכל קומה המעלית עצרה ויותר ויותר ילדים עלו, הם היו לבושים כמונו,שמלה וחליפה, כולם היו בדרך לנשף.
ירדנו מהמעלית בקומת הכניסה, בערך חבורה של עשרה ילדים, והתקדמנו כולנו לכיוון האולם בו נערך הנשף.
המוזיקה נשמעה די חזק כשהתקרבנו לאולם, ודי ריחמתי על האנשים האחרים שנמצאים בבית חולים, אולי זה מפריע להם... אחרי הכל.. הם עדיין חולים
בכל מקרה, הגענו לאולם וילדה חמודה עמדה בכניסה עם רשימות.
''איך תיכנס?'' לחשתי לליעם.
''אל תדאגי, זה בסך הכל נשף בבית חולים, לא כניסה לחדר אוכל בבית מלון חמישה כוכבים באילת, אפשר להתגנב.'' הוא אמר ואני צחקתי. איך הוא תמיד יודע להצחיק אותי ...
''מה השם?'' הילדה שאלה ואני אמרתי ''בר שכטר'' היא סימנה וי ליד השם שלי ופנתה לליעם.
''אה לא אני לא אני חבר שלה ואני הבן זוג שלה.'' הוא אמר והוציא מכיסו סוכרייה על מקל והביא לה.
הילדה שמחה והסכימה לשנינו להיכנס.
''אני בטוחה שבכניסה לחדר אוכל במלון לא תוכל לשחד אותם בסוכריות.'' אמרתי ושנינו צחקנו ונכנסנו בשטיח האדום לתוך האולם.
ראיתי שם את יאנה, ואיתה היה מנו. זיהיתי את שניהם גם עם המסכות.
''הייי'' יאנה אמרה וחיברה אותי ואת ליעם.
מנו הסתכל עליי ועל ליעם בעין לא יפה...
קנאי.
אני וליעם נכנסנו לרחבת הריקודים ורקדנו המון, כולם רקדו ונהנו.
''את רוצה משהו לשתות?'' ליעם שאל אותי ואני הסתכלתי לכיוון בר המשקאות וראיתי שם רק שתייה קלה, חבל, דווקא היה מתאים לי עכשיו איזה וודקה רדבול..
''לא, אולי עוד מעט.'' אמרתי לו באוזן כי הוא בטח לאט שמע מרוב המוזיקה החזרה שהייתה.
''סבבה אני כבר בא אני הולך להביא לעצמי.'' הוא אמר והלך לכיוון הבר.
YOU ARE READING
חזקה
Romanceבר, בת 17 חולה בלוקמיה. מה קורה כאשר היא מתאהבת בבחור שתמיד חלמה עליו אבל המחלה מונעת ממנה לממש את האהבה הזאת? ''אני פצצת זמן.'' אמרתי לו ודמעות הופיעו בעיניי ''מה זאת אומרת?'' הוא צחק ולא הבין מה אני רוצה ממנו. אבל אני לא צחקתי. אני ידעתי. ידעתי שא...
