קמתי בבוקר למשמע הצלצול שלי.
דניאל התקשרה ארבעה פעמים.
בפעם החמישית כבר עניתי לה:'' מה דניאל? הערת אותי מעצבנת.''
''אין לנו זמן לזה עכשיו. יש ל נשף עוד יומיים ואת צריכה שמלה ונעליים.'' היא דיברה מהר.
''יש לי.'' אמרתי והסתכלתי על יאנה שישנה והייתי מופתעת שהיא לא התעוררה מכל החפירות של דניאל.
''אז נעליים. נו בר אין לנו זמן אנחנו חייבות לקנות לך כל מה שצריך כדי שתהיי הכי יפה בנשף.'' דניאל אמרה.
''יש לי גם נעליים..'' אמרתי ופיהקתי תוך כדי.
''אוף נו... טוב אז אני באה לארגן אותך ואני לא שואלת בכלל. יאללה ביי אני חייבת ללכת לבית ספר.'' דניאל אמרה וניתקה.
החזרתי את האייפון לטעינה וניסיתי לחזור לישון.
לפתע התחלתי לחשוב על אבא שלי יותר ויותר התחלתי לשנוא אותו.
הבנתי שזה לא טוב מה שאני עושה ואני גורמת לעצמי סבל וזה לא בריא לי. אז ניסיתי לחשוב על דברים יפים יותר, כמו ליעם.
באמצע המחשבות שלי עליו מישהו פתח את הדלת באיטיות ונכנס בשקט.
''היי מה אתה עושה פה?'' שאלתי את ליעם שהיה חתיך מתמיד.
''היי.. הבטחתי הפתעה.. וקיימתי.'' ליעם אמר והוציא מאחורי גבו שקית שחורה.
''מה זה?'' שאלתי וחייכתי וליעם התיישב על מיטתי וסימן לי לשבת על ידו.
''שמעתי שאין לך בן זוג לנשף..'' הוא אמר ואני חייכתי אליו והסתכלתי עליו לא מבינה.
''מה תיכננת ליעם?'' שאלתי וצחקתי, ניסיתי לקחת ממנו את השקית אבל הוא לא נתן לי.
''ששש... יאנה ישנה, היא תתעורר בגללנו..'' הא אמר ופתח לאט את השקית השחורה.
בשקית היו שני קופסאות שחורות בוהקות.
על אחת הקופסאות היה לב אדום ועל השנייה לב לבן.
ליעם נתן לי את הקופסא עם הלב האדום.
הסתכלתי על ליעם וחייכתי אליו חיוך מתוק.
''מה זה?'' שאלתי.
''תפתחי ותראי.'' הוא אמר וחיכה שאני אפתח את הקופסא.
פתחתי אותה לאט ובתך הקופסא הסתתרה לה מסכה מהממת.
''וואו.'' אמרתי וחייכתי חיוך ענקי.
הוצאתי את המסכה מהקופסא ומדדתי אותה על פניי.
היא הייתה בצבע שחור עם כמה עיטורים בולטים לבנים ובצד שמאל היו נוצות שחורות וכמה אדומות.
היא מתאימה בדיוק ללבוש שלי לנשף.
''אתה מדהים ליעם.'' אמרתי לו וחיבקתי אותו.
''אני אוהב אותך.'' הוא אמר ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים.
''גם אני ליעמי..'' אמרתי לו והוא פתח את הקופסא שלו והוציא משם מסכה יפייפה .
היא הייתה בצד ימין בצבע שחור ובצד שמאל מעוטרת במשולשים לבנים ושחורים.
הוא מדד אותה ואני הייתי עם המסכה על פניי, הלכנו ביחד למראה בשירותים והתבוננו זה בזו.
''וואו ליעם אין לי מילים.'' אמרתי לו והוא חייך חיוך מסופק על שפתיו.
''זה אומר שאני יכול לבוא איתך לנשף?'' הוא שאל.
''ברור שאתה יכול. יכולת לבוא מההתחלה.'' אמרתי לא והסתובבתי אליו והיינו אחד מול השנייה.
ליפפתי את ידיי סביב העורף שלו וחייכתי אליו.
''ניפגש מחר בערב, אני אאסוף אותך מכאן בשמונה.'' ליעם אמר ואני הנהנתי להסכמה.
הוא נתן לי נשיקה והלך.
ואני חזרתי למיטה לישון.
מאוחר יותר התעוררתי מרעשים שכנראה יאנה עשתה.
''לאן?'' שאלתי אותה.
''אני ומנו יוצאים..'' היא אמרה וחייכה.
''פשש.. תהנו.'' אמרתי ושמחתי בשביל יאנה שיש לה מישהו אבל לא שמחתי שזה מנו. הוא חתיכת זבל.
אבל לא רציתי להגיד לה את זה כדי לא להרוס לה כלום.
''ושלא תחשבי שלא התעוררתי היום בשבע בבוקר.'' יאנה אמרה וחייכה אליי חיוך ממזרי.
''אז ראית אותי ואת ליעם?'' שאלתי ויאנה נכנסה לחדר אמבטיה כדי לסדר את השיער.
הלכתי אחרייה והיא אמרה ''כן.''
חייכתי אלי והבטתי בה מנסה לעשות דברים בשיער ללא הצלחה.
''אוף עם הפאות האלה, כלום אי אפשר לעשות איתן.'' היא אמרה והשאירה פזור.
''בקטנה.. לפחות יש לנו משהו על הראש.'' אמרתי וצחקתי.
''טוב אני הולכת, דברי איתי, ואמא שלי אמורה להביא לי היום את השמלה אז תניחי לי אותה על המיטה אם אני לא מגיעה עדיין סבבה.'' יאנה אמרה ואני הנהנתי ויצאתי מהחדר לסיבוב בבית חולים.
הסתובבתי במחלקות כדי להביר קצת את הזמן.. זה לא שיש משהו יותר טוב לעשות במקום הזה.
אחרי שהתייאשתי מלראות אנשים שנראים בדיוק כמוני ולבושים בדיוק כמוני חזרתי לחדר לאכול.
כשנכנסתי לחדר ראיתי את כל המשפחה שלי מחכה לי בחדר עם המון ממתקים שוקולדים ואוכל של אמא.
שמחתי לראות את כולם.
**************************************************
היי כולם, מצטערת שאני כותבת רק היום..
האמת שאין לי כל כך רעיונות לאחרי הנשף.. והייתי שמחה אםלמי שיש רעיון ישלח לי בפרטי.
תודה ושבת שלום♥
YOU ARE READING
חזקה
Romansבר, בת 17 חולה בלוקמיה. מה קורה כאשר היא מתאהבת בבחור שתמיד חלמה עליו אבל המחלה מונעת ממנה לממש את האהבה הזאת? ''אני פצצת זמן.'' אמרתי לו ודמעות הופיעו בעיניי ''מה זאת אומרת?'' הוא צחק ולא הבין מה אני רוצה ממנו. אבל אני לא צחקתי. אני ידעתי. ידעתי שא...
