חזקה

פרק 12

אחרי הריצה וכל מה שקרה שם רציתי רק להתקלח ולישון.

הלכתי בדרך קיצור, האמת היא די מפחידה אבל לי לא היה אכפת.

''היי.'' שמעתי קול של גבר קורא אליי.

יש לי סוג של אינסטינג כשכשאני לבד בלילה עם אוזניות אני מנמיכה את הווליום כדי שאני אשמע מה הולך ולא אהיה מרותקת למוזיקה שלי, ואהיה מחוברת למציאות. 

אז זה מה שעשיתי גם הפעם, ואני חושבת שהאיש המוזר הזה לא חשב שאני שומעת אז הוא המשיך לצחוק.

פחדתי להסתובב אבל מה הסיכוי שהוא קרא אליי?

''מה?'' הסתובבתי ושאלתי אותו.

''את יכולה רגע לעזור לי פה, יש לי ארגז כבד לסחוב ואני לא יכול לבד.'' הוא אמר ואני לא האמנתי שבאמת יש לו ארגז כבד לסחוב. הוא בטח מודע לשרירים שיש לו על הידיים, זה לא צמח פתאום.

''אני חושבת שאתה יכול לבד.'' אמרתי והתחלתי ללכת מהר.

''אויש נו באמת...'' הוא מלמל לעצמו והתחיל ללכת אחריי.

הסתובתי כמה פעמים לאחור וכבר התחלתי לרוץ כשראיתי שהוא קרוב אליי.

''עומרי.. תענה כבבר עומרי..'' אמרתי לעצמי לאייפון שלי כשהתקשרתי לעומרי שיבוא.

עמרי לא ענה לי, ואני כבר הספקתי לרוץ ולראות את האיש הזה רץ אחריי.

התחלתי לרוץ מהר יותר

הוא נראה די מבוגר, הייתה לו קרחת, הוא לבש גופיית סבא לבנה והיו לו קעקועים על הידיים, הוא היה ממש מפחיד.

נכנסתי לסמטה והתחבאתי מאחורי פחים גדולים של אשפה. בוכה ומתחננת שהוא לא יראה אותי.

''איפה היא?'' שמעתי עוד קול של עוד גבר, לא זה ששמעתי מקודם.

''היא נכנסה לפה, ראיתי אותה.'' הקול של הגבר המוכר אמר שוב.

''עזוב אחי יאללה בוא, לא חסרות נערות.'' הוא אמר והם הסתובבו.

פחדתי לצאת מהמחבוא שלי.

הצצתי וראיתי את האיש שדיבר איתי מקודם שרץ אחריי מעיף מבט אחרון לעבר הסמטה אבל לא רואה אותי והולך.

לרגע לא הבנתי איפה אני.

אבל אז נזכרתי שאני בדרכי הביתה ואני חייבת ללכת מהר ככל שאוכל לפני ששוב ינסו לאנוס אותי.

הלכתי מהר והפעם בדרך הרגילה בלי דרכי קיצור ובלי אוזניות, אפילו לא בלי ווליום.

הגעתי לבית ועומרי לא היה שם, גם המכונית שלו לא הייתה בחנייה.

אמא הייתה בבית וסיפרתי לה על האנשים ההם, זה היה כל כך מפחיד.

נכנסתי להתקלח, והחלטתי שמחר אני לא הולכת לבית הספר.

ראיתי כמה פרקים של זגורי אימפריה שפספסתי לאחרונה ונרדמתי עם הטלוויזיה פתוחה.

השארתי לאמא פתק על הדלת שלא תעיר אותי היום.

התעוררתי לבד בשעה 11, והכנתי לעצמי ארוחת בוקר.

החלטתי שהיום אני אפנק את עצמי, אז עשיתי אמבטיה ארוכה של בערך שעה, וקצת מסכות פנים. אבל שום פינוק שבעולם לא העביר את מה שישב לי על הלב.

שמעתי צלצול בדלת, שטפתי מעצמי את הסבון, שמתי חלוק וירדתי לפתוח את הדלת.

''מי זה?'' צעקתי מרחוק.

''ליעם.'' שמעתי את הקול של ליעם אומר את שמו.

השעה הייתה רק 12.

הוא לא בבית ספר?

''שנייה..'' אמרתי וסובבתי את הפתח כדי לפתוח את הדלת.

'''מה אתה עושה כאן? אתה לא בבית ספר?'' אמרתי והוא נכנס לביתי והתיישב בסלון.

''לכי להתלבש, אני תכף אסביר.'' הוא אמר ואני עליתי לחדרי להתלבש ולייבש את השיער.

סתם שמתי פיג'מה, ירדתי למטה וליעם חיכה לי על הספה.

''אז מה קורה?'' שאלתי והוא נאנח.

''אני לא מבין למה את עושה את זה יותר קשה ממה שזה.. אני באמץ לא מבין למה את לא נותת לי צ'אנס..'' הוא אמר ובאמת ריחמתי עליו.

יכול להיות שהוא באמת רוצה אותי?

''אני מצטערת ליעם. באמת, זה רק לטובתך.'' אמרתי לו והצעתי מים.

''לא תודה, אבל איך בדיוק זה לטובתי? איך בדיוק זה עוזר לי שמי שאני רוצה לא רוצה בי?'' הוא אמר וקצת הייתי המומה.. למה שמישהו כל כך מושלם כמו ליעם ירצה מישהי כמוני?

''ליעם, מצטערת. אבל זה פשוט לא יקרה.'' אמרתי ושוב הרגשתי צביטה בלב כשהוא הביט בפניי עצוב.

''מה שאת רוצה.'' הוא קם מהספה והתכוון ללכת.

''אבל רק שתדעי. שאני לא אוותר בכזאת קלות.'' הוא אמר. ''זה לא נגמר כאן.'' הוא יצא בלי לתת לי להגיב על מה שאמר.

ואני פשוט ישבתי על הספה, ולא ידעתי מה לעשות  יותר.