חזקה

פרק 4

''והכל בסדר?'' דניאל שאלה אחרי שהסברתי לה למה הלכתי לקופת חולים.

''אני מקווה, האחות אמרה שהיא תדבר עם אמא שלי.'' אמרתי לה והתלבטתי אם לספר את החלק על ליעם או לא. אחרי הכל היא החברה הכי טובה שלי אבל עדיין הרגשתי כאילו היא תחשוב שאני סתם מנפחת דברים, ומה הסיכוי שליעם ירצה לקחת אותי טרמפ...

''טוב יפה שלי אני מקווה שהכל בסדר, אני ישלח לך בוואצפ את השיעורים שהיו. אהה ויש מסיבת תיכון, הולכים.'' דניאל הציבה לי עובדה. למרות שאני לא מתה על מסיבות אין לי בעיה פעם ב ללכת ולהשתחרר קצת.

''אוקיי. מתי זה?'' שאלתי ונזכרתי שאם זאת מסיבה של כל התיכון גם ליעם יהיה שם. ואח שלי, וזה אומר שאני לא יכולה לשתות הרבה כדי שהוא לא יבין שאני שותה ואז הלך עליי.

''זה ב18 לחודש. עוד שבועיים.'' דניאל אמרה והיא המשיכה לבלבל לי במוח על מה נלבש וכמה חתיכים יהיו וכל זה..

''ברי, את בבית?''שמעתי את הדלת של הבית נסגרת ואת אמא קוראת לי.

''חכי שנייה דניאל, כןןן'' צעקתי לאמא שלי.

''טוב אני אדבר איתך עוד מעט סבבה?'' אמרתי לדניאל כי אמא חיכתה בפתח של החדר שלי שאני אסיים את השיחה עם דניאל.

''סבבה ביי.'' דניאל נתקה.

''איך את?'' אמא שאלה והביאה לי כוס מים. ''קחי.''

''אני יותר טוב. התקשרו אלייך מהקופת חולים?'' שלתי את אמא ולגמתי קצת מהמים.

''לא, אבל הם יתקשרו מחרתיים לדעתי.'' היא אמרה וקצת הרימה את הבגדים שהיו מפוזרים בחדר.

''איך את יכולה לחיות ככה בבלגן הזה?'' היא שאלה.

''אני עוד מעט אסדר.'' אמרתי לה והתחלתי לחשוב על אבא. קצת מוזר שבפים האחרונה שראיתי אותו הייתה לפני שלוש שנים, האמת, אני חושבת על זה די הרבה, אבל אני לא רוצה להגיד לאמא שלי שום דבר על זה. אני יודעת שזה נושא רגיש אצלה.

אבא עזב אותנו לפני שלוש וחצי שנים. ולפני שלוש שנים ראיתי אותו בקניון בתל אביב כשהייתי עם דניאל ומתן, מתן הוא החבר הכי טוב שלי. אבא לא ראה אותי, אבל אני ראיתי אותו. מאז שאבא עזב, אמא נהייתה אדישה, כבר לא אכפת לה איפה אני יעשה עגילים בגוף, אם אני יקעקע את עצמי, אם אני אלבש חוטיני.. היא תמיד אמרה שזה של פרחות בלי עתיד... לפני שהוא עזב היא הייתה ממש קשה ב'קטעים האלה'. היא לא הסכימה לי לעשות חור שלישי! ושלא נדבר על חוטיני שרציתי ללבוש. נכון שהייתי בת 14 אבל אני כבר דיברתי איתה על מה יקרה בעוד שנתיים. היום, יש לי שלוש חורים באוזן אחת וטרגוס ובאוזן השנייה יש לי חור אחד ושני אליקסים. יש לי גם עגיל בטבור, וקעקוע של כוכב בצוואר למעלה. אני לובשת חוטיני כי זה נוח לי, ואמא לא אומרת לי כלום על זה. היא ממש הייתה בדיכאון כשאבא עזב בשביל שוודית בת 19... והיום, אמא שלי כבר לא מאמינה לאף גבר שמתחיל איתה, היא לא רוצה לשמוע מגברים.

אסי ועומרי תמיד ניסו לחנך אותי מחדש ולתפוס את המקום של אבא, אבל זה לא אותו דבר. אני כועסת על אבא שלי מאוד. איך הוא יכל לעשות דבר כזה לאמא שלי? לי? 

אני מנסה כמה שפחות להזכיר אותו או לזכור אותו בעצמי. אבל מה אני יכולה לעשות כשאני נזכרת בו כל פעם כשאני רואה את אמא במבט עצוב, בדיוק כמו המבט שהיה לה כשהוא עזב.

פלאשבק

''אני הולך! לא מוכן לחיות עם אישה כמוך יותר. לא יודעת להעריך את הכסף שאני מביא לך???? נראה מה יקרה כשבכלל לא יהיה לך מה להאכיל את הילדים שלך. אני לא אהיה פה כשתגורי ברחוב. הכל אני אקח ממך. הכל!''

''תלך, חתיכת מזדיין אחד, לך לשוודית הזנזונת שלך. תתבייש לך אתה גבר בן חמישים עוד מעט הולך לי עם בחורות בנות 19. מה אתה מביא לה שהיא הולכת אחרייך הא??? את הכסף שאתה אמור לתת לילדים שלך??? לא פלא שאנחנו בחובות! הכל היום אתה נותן לזונות שלך במקום לתת לאשתך שיהיה לך מה להאכיל את הילדים שלך!''

אבא ארז מזוודה ולקח את כל הדברים שלו איתו, הוא אפילו הרביץ לי ולאמא שלי. אסי שהיה אז בן 17 תפס אותו והתחיל לצעוק עליו.

''איך אתה מרביץ ככה לאשתך ולילדה שלך?????איך?? תתביש לך. אתה אבא, אתה אמור לחנך ולשמש דוגמא לילדים שלך. תראה את אתה מתנהג. אני מתייבש בך. אל תדאג, כל כלב ביג' יומו.''' אסי צעק עליו ועומרי פשוט חיבק אותי בצד וניסה להרגיע אותי.

''ככה אתה מדבר לאבא שלך???? ילד חוצפן, בוא הנה אני יביא לך איזו אחת בוא לפה! בוא לפה אמרתי.'' אסי חיבק את אימא ולא הרפה. לא נתן לאבא שלי לפגוע בה יותר.

''אל תדאגי ילדה, אבא ילך והכל יהיה בסדר. אין לך ממה לפחד. אני פה.'' עומרי אמר וראיתי שהוא בכלל מנס להרגיע את עצמו בדרך ואותי, מה שלא עבד.. 

סוף פלאשבק.

זהו. ככה אבא שלי עזב, השאיר את אמא לבד, ואת שלושת הילדים שלו. אני אפילו לא יודעת מה איתו ואיפה הוא עכשיו. הוא גם לא מעניין אותי, אני רואה מה הוא עשה לאמא. עד היום יש לה צלקת מהפעם ההיא שהוא החזיק סכין וחתך אותה ביד.

אני בטוחה שיום יבוא וה' יעניש אותו על כל הרע שהוא עושה לנו. גם אחרי שהוא עזב הוא משאיר אחריו רע.

אמא תמיד אומרת, שיום אחד הוא יתחרט על הכל.

אני מקווה.

היי, אני יודעת שזה פרק ארוך, הייתי שמחה לקבל תגובות ויקורת על הכתיבה שלי והעלילה.

תודה ♥