השמלה האדומה הזאת

שמלת החלומות

שלושה חודשים חלפו מאז הציע סטיב לאמה.
היא ניסתה לחלק את זמנה בין עבודתה, לתכנן את החתונה ולבלות עם סטיב. היא הרגישה שאין מספיק שעות ביום כדי לקבל כל מה שהיא צריכה לעשות. היא תמיד דחתה משהו ליום המחרת.
זה היה יום שני והיא מיהרה את עצמה כדי לסיים מוקדם היתה לה פגישה ב "סלון הכלה" עבור 4 אחר הצהריים.
אחרי שמצאה חניה למכוניתה, היא התחילה לצעוד בשתיקה בסמטה הצרה, היא הלכה במרחק שני רחובות מהסימטה לרחוב הראשי, פנתה שמאלה והלכה עוד שתי דקות, ואז עמדה קצרת נשימה בפתח הדלת. סלון כלות.
מאז שהיתה קטנה דימתה את עצמה מודדת שמלות כלה בחנות זו, כל חייה עברה על פני החנות הזאת ודמיינה לעצמה את היום שבו היא תיכנס אליה. היא תמיד אהבה לראות את חלון החנות המשתנה עם שלוש בובות לבושות והיא ראתה כל כך הרבה שמלות וסגנונות במשך השנים, ותמיד דימיינה שהיא ניגשת אל דלת הסלון.
היא חצתה את דלת הזכוכית הגדולה וניגשה אל דלפק הקבלה, שם קיבלה אותה בחורה חמודה עם שיער חום ארוך ועיניים חומות דמויי שקדים. הנערה היתה יפה מאוד. "אפשר לעזור?" היא שאלה בנעימות, ואמה השיבה "כן, בבקשה, יש לי פגישה בארבע אחר הצהריים." הנערה הביטה במחשב שלה וערכה חיפוש בלוח הזמנים של שמה.אה, גברת וייט, נכון? "ואמה הנהנה בחיוב והנערה השיבה , "גברת לופז תפגוש אותך מיד, בואי אתי בבקשה", והיא הובילה אותה לחדר גדול עם שתי דלתות עץ גדולות.
היא פתחה את הדלתות ואמה נכנסה. היא ראתה עשרות שמלות כלה תלויות על מדפים מסודרים לפי גוון צבע לבן,קרם,שנהב וצהוב אפרוח. "וואו" היא הגיבה בהתרגשות ועיניה בורקות בדמעות קטנות.
"גברת לופז תהיה איתך בקרוב, "אמרה הנערה וסגרה את הדלתות מאחורי אמה.
אמה לא האמינה בכמויות השמלות שראתה שם, והרגישה כאילו היא נמצאת באגדה, כולן עשויות בדים רכים ותחרות רקומות. חרוז חרוז עבודה ידנית המעניקה את הניצוץ המיוחד שלה כל שמלה לבדה.
דפיקה על הדלת . פתאום קול שהטריד אותה מהחלום בהקיץ.
"כן?!" אמה אמרה והדלת נפתחה "שלום לך שם, מיס וייט, שמי גברת לופז ואני אעזור לך עם השמלה שלך היום.
אז קודם ספרי לי מה דמיינת בראש שלך ואני אגשים את החלום שלך כמיטב יכולתי,
אמה סיפרה לגברת לופז כול מה שהיא אוהבת בשמלה וכמה דקות אחרי שגברת לופז לקחה את אמה התחילה לקחת שמלות מהקולב.
"עכשיו, יקירתי, בואי נלך לחדר השני וננסה את השמלות האלה, "אמרה גברת לופז.
אמה היתה כה נרגשת ועצבנית עד שפחדה לקרוע או להרוס את השמלה העדינה.
"אני אעזור לך ללבוש את זה על זה, אל תדאגי כל מה שאני צריכה שתעשי לעשות זה להוריד את הבגדים ולהישאר עם תחתונים וחזייה, "אמרה גברת לופז לאמה.
אמה נראתה כל כך נבוכה וגברת לופז אמרה לה "זה אוקי ילדה שלי שראיתי יותר מ -10,000 כלות בחיי, כל הצורות והצבעים שום דבר לא יכול להפתיע אותי, אל תתביישי איתי אני עושה את זה כבר 40 שנה"
אמה הרגישה קצת יותר טוב והתחילה להוריד את הבגדים והניחה אותם על הספה הלבנה העגולה שבפינת החדר.
גב 'לופז: "גברת וויט אני יכולה לקרוא לך אמה?״
אמה: "אה, כן בבקשה לגברת יש צליל כל כך רשמי לי"
גב 'לופז: "טוב אם את רוצה אתה יכול לקרוא לי מג זה קיצור של מגדלנה"
אמה: "תודה מג, זה יגרום לי להרגיש יותר נוח איתך"
מאג: "אני יודעת יקירתי,בגלל זה הצעתי את זה, בסדר אמה אני צריכה שתלכי ותעמדי על המשטח העגול קטן באמצע החדר".
אמה עמדה על הבמה הקטנה עם התחתונים שלה ומאג הביאה את השמלה הראשונה כדי לנסות.
היא מדדה עוד 2, והשלישית שהיא שמה עליה היתה כל כך יפה שהיא התחילה לבכות.
היא הרגישה כמו נסיכה באגדה עם מחוך עם כל אבני החן הקטנות ואת התחתית הנפוחה בטול.
מאג: "כן, חיכיתי לזה ... כל הכלות שאני מלבישה בוכות כשמוצאות את השמלה הנכונה"
אמה: "אני לא מאמינה שאני לובשת שמלת כלה" היא מחזיקה את השמלה בצדדים ומסתובבת מצד אל צד ומביטה בעצמה במראה שנמצאת לאורך הקיר.