השמלה האדומה הזאת

80.קניות

הרחוב היה שומם, היא תהתה אם זה תמיד ככה או שזה כמו בעיירה הקטנה שהם גרו לפני שהיא הכירה את כל השכנים בבניין,השכונה המגודרת הכילה 15 בתים צמודי קרקע לכל אחד היה חניה פרטית לשניים עד שלושה רכבים ,חלק מהבתים היו קומה אחת חלק היו 2 קומות, היא תהתה האם אנשים מסתגרים בביתם כי קר עדיין או שזאת המנטליות של המקום שאתה לא מכיר את מי שנמצא לידך ככה כל אחד חי את החיים שלו...הנסיעה ארכה כעשר דק עד שהם הגיעו למרכול הגדול, סטיבן לקח עגלה גדולה וניקה אותה עם מגבוני אלכוהול ואמה הניחה את סאמי במושב התינוק בעגלת הקניות והם החלו להיכנס למרכול. היא הכינה רשימה כמובן של כל הציוד הנדרש אך כל דבר שאמה ביקשה סטיבן התעקש שאין צורך והוא החליט מה צריך ולא צריך לבית, כשהגיעו לקופה היא ראתה שפתון במבצע היא אהבה את הצבע והניחה אותו על מסילת הקניות, סטיבן שאל אותה " הבאת כסף בשביל זה?!" אמה חשבה שהוא מתלוצץ וענתה לו בחצי גיחוך "סטיבן, התיק שלי בבית הבאתי את הרשימה זה סך הכל 2.5 דולר ..." סטיב הסתכל על הקופאית ואמר לה"תורידי את זה בבקשה" ונתן לה את השפתון.אמה ההמומה והנבוכה הרימה את סאמי מהעגלה והחלה ללכת איתו לכיוון היציאה, סטיבן שילם והתקרב אליה "למה הלכת בלעדי?" ואמה כתירוץ אמרה לו "סאמי היה חסר סבלנות רק התרחקתי כמה צעדים אל תגזים!" "את לא מכירה את האיזור ואת האנשים שלא תעיזי להתרחק ממני!" אמר כציווי "אני לא מאמינה שלא קנית לי את השפתון "אמרה מאוכזבת" אם את רוצה משהו תשלמי עליו מהכסף שלך אני לא צריך לממן אותך!" אמה לא דיברה איתו כל הנסיעה וגם שהגיעו לבית. היא הבינה שלא מספיק הוא בודד אותה מכל מה שהכירה עבודה יציבה, חרות,חברים , משפחה, אזור מגורים...עכשיו הוא גם שולט עליה כלכלית.

הימים הפכו לחודשים לאמה הייתה שגרה בנויה של ניקיון ותחזוקת הבית, טיפול בסאמי ויציאה איתו לפארק הקרוב, באחד הערבים אמה תפסה את סטיבן במצב רוח טוב והעלתה את נושא הניידות "סטיב, אתה יודע שאנחנו גרים פה כבר כמה חודשים ואני עדיין לא ניידת ... מה יקרה אם יש מצב חירום? או שאני צריכה ללכת לאן שהוא ואתה לא זמין?! אתה עובד רוב היום ואנחנו כלואים בבית" "אני לא מבין בשביל מה את צריכה רכב? לאן כבר יש לך ללכת?! כל מה שאת צריכה נמצא פה! יש לסאמי חדר משחקים ובריכה ופארק קרוב לבית" אמה שמה לב לאן השיחה מתגלגלת וניסתה לשנות כיוון "אתה יודע שקראתי על התפתחות מוח התינוק בשלוש שנים הראשונות לחייו והיה רשום שצריך לספק להם כמה שיותר גירויים חיצוננים ומוטוריים מבחינת חברה,וגירויים חזותיים.... סאמי כבר רגיל לבריכה להית לחדר שלו ולפארק הוא צריך אינטרקציה עם ילדים אחרים גם כדי לפתח את המערכת החיסונית שלו ותאמין או לא בדקתי ויש כמה משחקיות לגיל הרך לא רחוק מפה גג עד עשר דק נסיעה אני חושבת שזה יעשה לו ממש טוב אבל אם אתה לא חושב שאני לא יודעת לנהוג אנחנו יכולים לעלות על אוטובוס..." "בשום פנים באופן לא!!!! אמרתי לך מאה אלף פעם שאת לא עולה לאוטובוס ומסכנת את החיים של הילד שלי! מי יודע איזה טיפוסים נוסעים באוטובוס, אם זה לטובת סאמי אני אקפוץ בסופש לסוכנות רכב ונחפש לך רכב משומש שישמש אותך לניסעות הקצרות הללו" הוא הסתובב ועלה לכיוון המקלחת. אמה התיישבה על הספה כשחיוך מרוח לה על הפרצוף והרגשת ניצחון ניכרת בה "אני מצליחה לברוח מכלוב הזהב!!! ישששששש.... התקדמתי עוד צעד! איזה חוצפן הוא אפילו לא חשש לשלומי שאני אעלה על האוטובוס אלא דואג רק לבן שלו! עם מי התחתנתי עם מי?!?! לאן נפלתי אלוהים?! לא נורא העיקר שהצלחתי ועכשיו נשחק על אש קטנה עד שהמפתחו יהיו בכיס שלי!!" והיא התרווחה לה על הספה באושר.