השמלה האדומה הזאת

עת לארוז

בשבת שבאה לאחר השיחה שלהם  היא הלכה לחנות לחומרי בניין ורכשה ארגזים, סרט דביק ועטיפות נייר, וחזרה לדירתה.
היא פתחה את הדלת ונכנסה פנימה לשים את כל הדברים על הרצפה, היא נשמה נשימה עמוקה וניגשה לסלון שלה לשים קצת מוזיקה כדי שתוכל להתחיל לארוז את החפצים שלה.
היא החליטה שהדרך הטובה ביותר לארוז את חפציה תהיה לשים שלוש קופסאות על הרצפה ולתייג אותן.
על הקופסה הראשונה היא כתבה תרומה של צדקה, על הקופסה השנייה היא כתבה את ילדותה על הקופסה השלישית כתבה מה היא ארזה לפי השטח שבו היא היתה באותו זמן בדירה.
היא התחילה בחדר השינה שלה, והיא התחילה לעטוף את כל מוצרי הקוסמטיקה העדינים והשבריריים שלה, היא לקחה מזוודה גדולה וארזה מספיק בגדים כדי שתוכל ללבוש במשך שבוע שלם, והשאר היא ארזה בתוך הארגזים בצורה מסודרת מאוד כדי שעד שיעברו לדירה סטיב הם לא יתקמטו ויהרסו.
כאשר היא ארזה את הארון שלה, היא הגיעה למדף העליון ולקחה משם קופסה גדולה.

היא התיישבה על הרצפה ופתחה את מכסה הקופסה והזיכרונות הישנים החלו לצוף במוחה, היא הוציאה את הפטיפון הגדול והחזיקה אותו בידייה, היא מיששה עם אצבעותיה את סביב מסגרת הפטיפון כאילו היססה לרגע ואז היא פתחה את המכסה והביטה פנימה התקליט היה עדיין בפנים והיא באופן טבעי החלה עם תנועת מעגל באצבעה סביב התקליט שהיה מונח בתוך הפטיפון בראשה התנגן השיר ששמעה עם ג׳ו באותו ערב שהיו יחד לראשונה...
בהתחלה היא חשבה לשים את הפטיפון לתוך ארגז הצדקה אבל אז היא שינתה את דעתה והכניסה אותו לתוך ארגז הילדות היא חשבה למרות שהיא לא משתמשת בו כבר שזה יהיה נחמד כמו זיכרון ילדות לשמור אותו בארגז הילדות כי זה היה חלק גדול מעברה.
היא גם ידעה שהקופסה הזאת תהיה במוסך ואיש לא יפתח אותה, כך שזה ייקבר כמו העבר שלה ולא צריך לטפל בזה יותר.
אחרי שהניחה את הפטיפון בארגז הילדות היא אחזה את תמונתו של ג'ו שעדיין היתה באותה המסגרת מהקופסה שהוציאה מהמדף בארון הבגדים שלה, היא הביטה בתמונתו והיא הרגישה איך הגוש בגרונה מתחילה להעלות וכשדמעות עלו בעיניה והמחנק היה לה כבד מנשוא בגרון אמה הניחה את התצלום בתוך ארגז הילדות וסגרה אותו היטב עם דבק רחב שבשום אופן הארגז יוכל להיפתח היא רצתה להשאיר את הארגז הזה סגור ולא לראות אותו בדיוק כפי שהיא לא רצתה לראות את העבר שלה להיזכר או להתמודד עם העבר שלה.

אחרי שסיימה עם הקופסה היתה זקוקה להפסקה. היא נכנסה לסלון שלה ופתחה את החלון כדי שיכנס אוויר צח, היא לקחה נשימה עמוקה וצעדה לכיוון המטבח, הוציאה מיץ מרענן מן המקרר, היא שתתה את המיץ והרגישה הקלה והתרעננות שהנוזל הקר ממלא את כולה מבפנים.
היא עמדה עם כוס המיץ ביד והסתכלה סביבה על דירתה ולפתע ראתה את כל הזיכרונות שהיא יצרה בחלל ההוא שהיא כינתה ״בית״, היא ראתה בעצם את שכבות הגדילה שלה בשנים שגרה שם וזה מילא אותה בתחושה של עצב ושמחה ביחד.
היא הניחה את המיץ והלכה לקחת מחדר השינה עטיפת נייר וחזרה למטבח.
היא פתחה את ארון המטבח שלה והתחילה לעטוף כוסות זכוכית. כמה מהם הניחה בתוך ארגז הצדקה ואת כל השאר היא ארזה והניחה בארגז שכתבה עליו ״ מטבח שביר״ היא עשתה את אותו הדבר עם הצלחת שלה וכל כלי המטבח, היא גילתה שיש לה הרבה ציוד וכלים למטבח, והיא קיוותה שתצליח למצוא מקום להכל בדירתו של סטיב.

אחרי 4 שעות של אריזה, חלוקה ומיון לארגזים לפי נושא היא התעייפה, בעיקר הרגישה עייפה נפשית, היה לה יום ארוך של זיכרונות, רגשות והחלטות.

היא מזגה לעצמה כוס יין בכוס פלסטיק חד פעמית היות והיא כבר ארזה את כל הכוסות באותו אחר הצהריים והלכה לשכב על הספה בסלון, היא השמיעה אנחת רווחה עד שכבה על הספה אחזה בשלט והדליקה את הטלוויזיה, היא כיסתה את עצמה עם שמיכת הכירבולית שתמיד הייתה מונחת על הספה ולא עבר זמן מה עד שהיא שקעה בשינה עמוקה.