השמלה האדומה הזאת

59. אור אדום ברמזור

בשעה חמש אמה כיבתה את האור ויצאה מהמשרד שלה היא הרגישה שהיא קורסת ושהעיניים שלה נעצמות , כשהגיעה לבית הדליקה לעצמה את הקומקום לחמם לה מים לקפה ונשכבה בספה שהיא מרימה רגליים על המשענת "אחחחח איזה הרגשה מדהימה של נחת גל של עונג שטף אותה היא נרדמה על הספה אחרי כמה שניות...

צלצול טלפון הקפיץ אותה מהספה ולרגע היא לא הבינה איפה היא נמצאת מה השעה ומה קרה היא התעשתה על עצמה וראתה שזאת שיחה מחו"ל היא מיהרה לענות וניסתה שהקול שלה יהיה רגיל כמה שאפשר ולא קול רדום."היי סטיב מה נשמע?" "היי אמה הכל טוב קר פה אבל הפרוייקט מתחיל לעבוד כמו שצריך" "יופי אני שמחה לשמוע סטיב" היא ענתה לו "מה השעה אצלך שם?" היא הסתכלה בנייד וראתה שהשעה תשע בערב!!" תשע בערב" "אהה אם כך את כבר בבית..." "כן הגעתי לא מזמן" היא ניסתה להישמע רגיל ככל שיכלה "ועכשיו אני מכינה לעצמי ארוחת ערב.." "אני מתגעגע לאוכל שלך נמאס לי כבר לאכול במסעדות בחוץ בא לי משהו ביתי" "בקרוב סטיב אל תדאג גם זה יגיע" "חוץ מזה מה קורה? יש משהו חדש?!" גל חום הציף את אמה היא לקחה נשימה עמוקה וניסתה לדבר בטבעיות "לא, הכל רגיל שגרה משרד עבודה בית הכל טוב עם כולם כולם בסדר...""יופי אני שמח לשמוע, טוב אני צריך לזוז אני אנסה להתקשר מחר או ביום שאחרי נשיקות" "נשיקות סטיב".

היא הניחה את הנייד ודיברה לעצמה כלא מאמינה "ישנתי 4 שעות?!?!?!?!?" וואו זה הרגיש כמו 15 דקות בחיי".

היא התרוממה וניגשה למקלחת אחכ הכינה לעצמה משהו קליל ונרדמה שוב עד אור הבוקר.

ביום שלמחרת היא התעוררה מצלצול שעון המעורר היא פקחה עיניים וראת את הכרית של סטיב ריקה, היא נזרקה בשניה למציאות שהיא לבד בבית והוא יחזור בעוד כחודש פחות או יותר. היר קמה והחלה את שגרת היום שלה... מקלחת.. קפה להתלבש והופ לעבודה.

היא נתקעה בפקקים שך הבוקר וזאת כי ניסתה למצוא מכנס שיהיה רופף על הבטן שלה בזמן שהייתה תקועה ברמזור אדום הרדיו החל לנגן שיר לקח לה שניה להבין ואז גל חום הציף אותה כתחושת אשמה והיא נזרקה לזיכרון שלה של ג'ו עבר המון זמן מאז שהוא עלה לה במחשבות והיא הרגישה אשמה שהיא נשואה באושר ובהריון אך עדיין הזיכרון של ג'ו נמצא בחדר האחורי של המח שלה וקופץ לביקור מידי פעם. היא התעוררה מהמחשבה שלה שהמכונית מאחוריה ציפצפה לה שהרמזור הפך לירוק היא התעשתה שמה שתי ידיים על ההגה והחלה לסוע.

לאחר כחמש דקות נסיעה היא הגיעה למשרד שלה עלתה במעלית ויצאה בקומה שלה, היא ניגשה להכין לעצמה תה צמחים בעוד שבחילה מתחילה לתקוף אותה מריח האגזוזים שהיה בחניה ... היא נטלה את הכוס בידה ועברה דרך המזכירה שלה "בוקר טוב, היו לי הודעות כל שהן?" "לא" ענתב בחיוך חביב המזכירה שלה והמשיכה "בוקר רגוע עד עכשיו" אמה חייכה אליה ונכנסה למשרד שלה התיישבה מאחורי המחשב ולגמה מהכוס.

היא פתחה את המחשב והחלב לעבור על סקיצות וכתבות אבל הראש שלה לא היה מונח במקומו והיא לא יכלה להתרכז.

היא פתחה את האימייל הישן שלה בתקווה למצוא שם מייל או אות חיים מג'ו אבל הוא היה ריק מהודעות הלב שלה האיץ בזמן שחשבה עליו והיא ניסתה להיכנס לפייסבוק ולחפש אותו היא לא מצאה פרופיל קיים שלו אפילו הפרופיל הישן נמחק עוד מזמן היא ניסתה לחשוב על שמות נוספים כינויים שיכל להשתמש אך היא התאכזבה שכלום לא עלה בידה. היא לקחה נשימה עמוקה ונשענה על הכיסא שלה "אני לא מבינה למה אני עדיין אובססיבית אליו עברו שנים ! אולי אני מסרבת לקבל את מה שהיה אולי אני צריכה לסגור את המעגל ולקבל סיבה..." אנחת ייאוש הציפה אותה.

היא סגרה את לשונית האינטרנט במחשב וחזרה לעבודה שרגשות מעורבים מציפים אותה.