אמה התעוררה עם התכווצויות בבטן והבינה בשניה אחת שהכל היה מציאותי שהיא לא בהריון ושהמציאות שלה נושפת לה בעורף להתמודד עם כולם.
היא לקחה את הנייד שלה וראתה שהשעה 8:30 היא התקשרה למשרד ואמרה למזכירה שלה שתבטל לה את כל הפגישות לשבוע הקרוב ותעביר אותן לעוזר שלה היא לא פירטה למה היא לא תגיע רק אמרה שהיא לא חשה בטוב וניתקה.
אחרי כמה רגעים סטיב עבר במסדרון והיא אמרה בקול חלוש "בוקר טוב" לאחר כמה שניות הוא נכנס לחדר השינה ואמר לה "בוקר ,איך את מרגישה?"
"מסוחררת כאילו משקל העולם נפל לי על הראש ויש לי בחילה נוראית"
"להכין לך קפה או משהו לפני שאני יוצא?"
"יוצא?!?!?!!?" שאלה בתדהמה "לאן?"
"יש לי כמה פגישות עבודה אני אחזור בעוד כמה שעות את תסתדרי נכון?"
"אמה ההמומה מכמה מהר הוא חזר לשגרה ענתה לו בקול מגמם "אני מניחה שכן אם יקרה משהו אתקשר אליך"
הוא נתן לה נשיקה קלילה במצח ויצא מהחדר היא שמעה את טריקת הדלת אחריו. היא הסיטה את המבט וקלטה את "ספר ההריון המלא" שהיה מונח עדיין על שידת הלילה שלה עם הסימניה תחובה בתוכו באותו עמוד שהפסיקה לקרוא. הדמעות החלו לזלוג מעינה בלי שליטה והיא הרגישה את הגוש בגרון חונק אותה בעצב משהו בתוכה נשבר.
היא נשכבה חזרה במיטה ושחזרה את יום האתמול בראשה את כל הבדיקות השעות של ההמתנה את השיחה עם אמא שלה היא הרגישה שהיא מאכזבת באיזה שהוא מקום את כולם כולם כל כך שמו ועכשיו היא איכזבה אותם והכי את סטיב היא תהתה אם הוא ,נעלם" מהשטח וממשיך בשגרה כי ככה הוא מתאבל? או שהוא מאוכזב ממנה? הדמיון והמחשבות שלה החלו נודדות להן והיא הגיעה לרגע של האח שהרדים אותה ותהתה בתוכה למה דווקא הרגע הזה עם ג'ו העלה בה כזה אושר ונחת ... חיוך רגוע נח על שפתיה שחשבה עליו "הלוואי והיית פה איתי ג'ו" אמרה לעצמה " אתה לא מבין כמה אני זקוקה לך ברגעים כאלו!!! אני זקוקה לחבר הכי טוב שלי לנפש התאומה שלי אתה בטוח היית יודע מה להגיד לי"
היא המשיכה לתהות איפה הוא היום ?ומה הוא עושה למה עזב אותה ככה פתאום בלי התראה...היא קטעה את עצמה ואמרה לעצמה "מספיק אמה!!! את מספיק עצובה ואבלה על משהו אחד אל תוסיפי לעצמך עוד" היא ניסתה לקום מהמיטה ונתקלה בקושי לאט לאט משכה את עצמה מהמיטה ונעמדה היא חשה סחרחורת היא החלה ללכת לכיוון חדר השירותים שהגיע לדלת הרגישה סחרחורת שוב הכל הפך לשחור מולה היא דפקה את הראש בדלת ונפלה על הריצפה.
היא התעוררה על ריצפת חדר האמבטיה ומיד נגעה בקצה המצח שלה "אחחחח " היא כאבה את הבומבה הקטנה שנוצרה מהחבטה בדלת האמבטיה . היא התיישבה והסתכלה בשעון
"וואו הייתי מעולפת חצי שעה!!!!!"היא הרגישה כעס באותו רגע כלפי סטיב "איך הוא משאיר אותי לבד במצב כזה הוא לא נורמלי מה עם משהו חמור היה קורה?!"
היא התקשרה אליו ואמרה לו להגיע לבית שהיא לא מרגישה טוב הוא ענה לה שהוא ייסים את הפגישה ויגיע.
אחרי שעה וחצי הוא בא עם כוס מיץ סלק סחוט "קחי תשתי אמא שלי אמרה שזה יחזק אותך והיא מוסרת שהכל יהיה בסדר את תעברי את זה" אמה מחזיקה שקית של אפונה קפואה על המצח הסתכלה עליו בחצי מבט כועס ואמרה לו "תודה רבה"
"למה יש לך שקית אפונה על המצח?"
"למה? כי בעלי חסר ההתחשבות השאיר אותי בבית לבד וניסיתי לקום לעשות פיפי קיבלתי סחרחורת דפקתי את הראש בדלת והתעלפתי חצי שעה על הריצפה!!!!"
עתנה לו בקול עולה וכועס "זה למה יש לי שקית אפונה על המצח"
"את בסדר?!?!" שאל סטיב בלחץ
"אני יושבת מולך ומדברת איתך לא?!?! אז כנארה ששרדתי...." ענתה לו בסרקיסטיות",,
"זה ממש חוסר אחריות מצדך להשאיר אותי לבד בבית כמה שעות אחרי ניתוח סטיב , לא משנה אם שאלת אם אני בסדר או לא בבוקר זה לא נכון לעשות דבר כזה!"
את צריכה שנלך לרופא? שאל בפחדנות
"לא!!" ענתה אמה כועסת "התקשרתי למיון הם אמרו לי שהבחילות והסחרחורות זה תקין זה תופעת לוואי של חומר ההרדמה אני צריכה לשתות הרבה כדי לשטוף את זה מהגוף שלי ולנוח"
"אז כנסי למיטה אמה אני אדאג להכל להביא לך שוארמה?"
"סטיב לפעמים אני מרגישה שאני מדברת לקיר אתה יודע?! אמרתי לך שיש לי בחילות אני לא מסוגלת לשתות מים בא לי להקיא אתה מדבר איתי על אוכל ועוד שוארמה ?!?!?!!?!?!!???"
אני הולכת למיטה לשכב אני אראה טלוויזיה ואנוח .
היא נכנסה חזרה למיטה וסטיב הניח לה על שידת הלילה בקבוק מים גדול
"הינה תשתי שהחומר הזה ייצא ממך ותחזרי לעצמך בקרוב"
"תודה " היא ענתה לו ונרדמה שוב
YOU ARE READING
השמלה האדומה הזאת
Storie d'amoreסיפור אהבה בלתי אפשרי בין גבר ואישה. במי אמה תבחר שגבר אחד שייך למחשבה וגבר אחד נמצא בליבה?! מותחן רומנטי סוער על גבול האירוטי. זהו כרך אחד מתוך שניים בסדרה. אל תשכחו להצביע ולהגיב.
