השמלה האדומה הזאת

73. אני עוד לא מוכנה

בשעה 12 בלילה תזוזות במיטה העירו אותה, תוך כדי שהיא פוקחת את עניה המעורפלות היא מרגישה איך סטיב מערסל את שדיה התפוחים "סטיב אתה מכאיב לי החזה שלי רגיש מאוד " וסטיב ענה לה בלחש "קדימה סתובבי לפני שסאמי יתעורר".

"אני עוד לא מוכנה לחזור לזה סטיב ואני עייפה מאוד עזוב אותי בשקט תן לי לישון!" הפצירה בו אמה אך סטיב התעקש ואמר לה "עברו שלושה חודשים שלא נדבר על התקופה שהיית בהריון שהתייבשתי כמו בצל אני לא מוכן לזה יותר לא איכפת לי מה את חושבת! מה הרופא אמר לך? הוא אמר שהכל בסדר?" "כן,הוא אמר שאני חוזרת לעצמי יפה מאוד" ענתה אמה כלא מבינה וסטיבן ענה לה בחוסר סבלנות "יופי אז מבחינה רפואית את בסדר אין פה על מה להתעקש קדימה!" "אבל מבחינה רגשית אני עוד לא מרגישה מוכנה סטיב!" "אמה, זה כמו לרכב על אופניים ככל שתחזרי לזה מוקדם יותר הגוף שלך יתרגל מהר יותר!" ענה לה סטיב וטון הדיבור שלו למרות שהיה חלש היה טעון בכעס וחוסר סבלנות.

לאחר שהבינה כי אין טעם להתווכח איתו נתנה לו לבצע בה את זממו , זה לא היה נעים לה והיא לא נהנתה בכלל היא הפצירה בו לא לגמור בפנים היות ועדיין לא הייתה עם אמצעי מניעה היא תכננה לדבר על כך עם הרופא שלה בפגישה שלה בעוד שבוע..

למזלה זה נגמר מהר מאוד,היא קמה למקלחת ניקתה את עצמה וחזרה לישון לנסות לגנוב עוד כמה רגעי שינה לפני שסאמי יעיר אותה להאכלת הלילה.

בחודשים הבאים השגרה נכנסה לחייה של אמה טיפול בסאמי הטיפול בבית,קניות בישולים נקיונות...

היא הרגישה שהיא נעלמת לתוך העולם של עקרת בית/אמא והיא מאבדת את העצמאות שלה ואת היותה כאישה היא החלה להזניח את עצמה כי כבר לא היה בה כח בסוף היום להשקיע בעצמה. עבודות הבית והנטל של לעשות הכל גבה ממנה מחיר עייפות כבד.

סטיב מצידו היה נותן לה יותר ויותר משימות מה שהקשה עליה את שגרת היום. שסאמי החל לזחול בבית הוא דרש ממנה לשטוף את הריצפה פעמיים ביום כדי שאם הוא יכניס את היד לפה שלא יהיו לו חיידקים, היה אסור לארח אף אחד לבית ולפני שנכנסים חייבים לחלוץ נעליים. מצעים מחליפים פעמיים בשבוע ולסאמי כל יום ואת הכביסה של סאמי יש סבון מיוחד ותוכנית מיוחדת במכונת הכביסה לרחיצת הבגדים שלו.

הכל היה עובר הרתחה מה שגרם למכונת הכביסה לעבוד שעות נוספות וכל תוכנית הייתה שלוש וחצי שעות מה שהאריך את היום של אמה עוד יותר, ככל שהחודשים חלפו אמה שמה לב שהאו.סי .די של בעלה הופך ונהייה קיצוני כמובן שלה לא היה דעה בעניין ולא הייתה לה זכות לערר אם כי הייתה מנסה מידי פעם אך הייתה זוכה להשפלות ולמילים לא נעימות מצידו. מיום ליום היא הבינה כמה זאת הייתה טעות להתחתן איתו וכמה שהיא התעלמה מכל הסימנים המזהירים שהיו שם לפני.

מצד אחד היא הייתה תלויה בו כלכלית היות והיא לא עבדה והיתה בבית עם סאמי ומצד שני היא החלה לפתח אליו סלידה מחרידה היא הייתה מצטמררת אם היה נוגע בה וממציאה תירוצים כדי שלא יתקרב אליה היא הייתה מתעסקת כל כולה בסאמי כדי להתעלם מנוכחותו שהוא בבית ועם הזמן נוצר בינהם ריחוק שהלך והעמיק.

המחשבה להיות חופשיה ולהיות האישה שהייתה פעם החלה לחלחל בה ונתנה בה תקווה גם אם זה היה רחוק שנות אור הרגעים שבהם הייתה מדמיינת את עצמה ככה היו נותנים לה תקווה וכח להמשיך.