השמלה האדומה הזאת

62. המפתח

היא התעוררה לצלצול טלפון "הלו"ענתה בקול רדום...

" היי אמה בוקר טוב" קולו של סטיב בקע מצידו השני של השפורפרת. אמה הסתכלה על שעון הקיר וראתה את השעה 5:30 בבוקר! "בוקר טוב סטיב, כל כך מוקדם פה!" "אני מצטער פשוט אנחנו נוסעים מחוץ לעיר ליומיים ואני לא בטוח שתהייה לי קליטה או אינטרנט אז התקשרתי לעדכן אותך" "או קי סטיב " "את בסדר הכל בסדר שם?" "כן סטיב הכל מעולה" שיקרה אמה במצח נחושה. "טוב יקירתי נדבר בהמשך" "יום טוב סטיב" ניתקה אמה את הנייד.

היא שכבה על הגב ובהתה בתיקרה השמש כבר ביצבצה מבעד לוילון חוסם האור ,היא שלחה למזכירה שלה הודעה שתבטל את הפגישה של 1 בצהריים ושאם יש משהו דחוף שתשלח לה לנייד היא לא חשה בטוב.

היא הניחה את הנייד לידה ושקעה בשינה. בשעה עשר בבוקר התעוררה ממשאית הזבל שנעצרה ברחוב. "וואו כבר עשר!" היא התעוררה וקלטה שהיא ישנה על המכתב שג'ו כתב לה. היא פתחה אותו וניסתה ליישר את הקמטים שנוצרו בו. היא העבירה את האצבעות שלה על הכתב שלו וחיוך עלה לה על השפתים. היא קמה להכין לעצמה קפה.

היא ישבה על אדן החלון משקיפה על הרחוב ששקק חיים בשעה הזאת של היום ותהתה "איפה אתה ג'ו?!" היא תהתה אם זאת הייתה ההזדמנות היחידה שהייתה לה עם ג'ו תהתה על השנים האחרונות בחייה... היא קמה התלבשה ונסעה חזרה לבניין של ג'ו.

"בוקר טוב" היא צלצלה בפעמון הקטן שהיה מונח על הדלפק הראשי. "אווווו בוקר טוב לך אני רואה שחזרת" "היא חייכה חיוך קטן ואמרה לו "אני חייבת לשאול אותך האם זכור לך משהו מאותה שיחה עם הבחור שהגיע לקחת את החפצים?" "אההה... לא ממש זה היה כל כך מזמן... " אמה המשיכה לדחוק באיש המבוגר "אתה יודע אולי את שם האיחסון שהוא העביר את החפצים?" האיש הזקן התלבט עם עצמו ובסוף אמר אני זוכר משהו כמו ספייס סטורג' משהו כזה אני לא בטוח שוב אני מזדקן...." "היא השאירה לו את הנייד החדש שלה ואת השם שלה ואמרה לו שאם יש חדש בנושא שבבקשה ייצור איתה קשר.

היא יצאה מחוץ לבניין ונכנסה למנוע החיפוש באינטרנט היא הקישה "יחידות איחסון קרוב אלי" רשימה ארוכה של יחידות איחסון עלו ופתאום ראתה "אקסטרה ספייס סטורג' "שנמצא כמה רחובות משם, תחושת סיפוק ותקווה מילאו אותה "זה חייב להיות זה!" היא נכנסה לרכב ונסעה לשם. היא הגיעה לשער הראשי וצלצלה בזמזמם שליד שער הכניסה שומר צעיר ניגש אליה ופתח לה את השער. היא חנתה וניגשה למשרד. "בוקר טוב, אמר לה הבחור הצעיר את מעוניינת לרכוש יחידת איחסון?

" האמת שלא, אני מחפשת מידע על אדם שרכש מכם יחידת איחסון" הבחור הצעיר ענה לה "אנחנו לא רשאים למסור מידע על הלקוחות שלנו""אני מבינה אבל זה מקרה של חיים ומוות" ניסתה אמה את יכולות המשחק שלה כלפי הבחור הצעיר. "תבין אני בהריון ואני חייבת למצוא את הבחור שהוא האבא שיקרה אמה לפני שיהיה מאחור מידי ... הטלפון שלי מת ואין לי את המספר שלו ואני לא זוכרת בעל פה ואין לו איך להשיג אותי אנחנו רק שנינו פה לבד בעיר הזאת..." הבחור שלא ממש עקב אחריה ודי איבד אותה בתוך כל הביפור הלא הגיוני הזה אמר לה על שם מי היחידה ?" "אני לא יודעת" היא ענתה והוא קטע אותה "אז איך אני אמור לנחש את מי את מחפשת גיברת?!?!!?" "רגע אני יודעת את התאריך שהיחידה נסגרה 6 בינואר האחרון." "אחרי הקשה במחשב וכמה רגעים נשלפה התיקיה "אה כן אני זוכר את היחידה הזאת" "באמת?!?!!?" הייתה מופתעת אמה "כן, אני קיבלתי את היחידה הזאת שהתחלתי לעבוד פה זה היה מוזר היא נרשמה על השם "אמה" ובחור בשם מייקי הפקיד את החפצים ושילם לשנתיים מראש במזומן." "אההה" ענתה אמה בתדהמה "כן, את מבינה" המשיך הבחור " בדרך כלל אנשים עושים הוראת קבע או תשלום חודשי בחיים לא נתקלתי בתשלום מראש ועוד במזומן. על פרטי כרטיס ההשכרה לא היה שום מידע מזהה הם ביקשו לשמור על היחידה בסוד , לא שהיה מה לספר לא היה טלפון כתובת או שום מידע חוץ מהשם "אמה".

"אני אמה" אמרה בשקט. "באמת?!" אמר הבחור "כן" ושלפה לו תעודת זהות. אם כך קחי את המפתח."

"מפתח?" "כן" אנה לה הבחור "היחידה הושכרה לעוד שנה בדיוק האמת שבעוד כמה חודשים פג החוזה שלה.היא שולמה במזומן כמובן וניתנה לי הוראה לתת את המפתח לאמה."

אני מניח שיש רק אמה אחת שהיחידה הזאת קשורה אליה וזאת את....

אמרה לקחה את המפתח והוא הוביל אותה ליחידות הסגורות וממוזגות ליד המעלית אמר לה קומה 3 חדר 33.

אמה נכנסה למעלית ולחצה על קומה 3. הלב שלה החל לפעום וגל זיעה קרה שטף אותה.היא הוציאה מהתיק שלה באת בקבוק המים שלה ולגמה ממנו. היא לא האמינה למה שמתרחש בחיים שלה בעשרים וארבע שעות האחרונות .

המעלית נעצרה. הדלתות נפתחו ושלט עם חץ אמר "חדרים 30-35 ימין חדרים 36-39 שמאל"

היא פנתה ימינה.