השמלה האדומה הזאת

מרגישה כמו ילדה

למחרת בבוקר התעוררה אמה במיטת ילדותה. היא כבר שכחה איך השמש פוגעת בווילונות שעל החלון ומקנה להם צבע רך על רקע הקיר הסגול. היא התמתחה קצת על המיטה תוך כדי שהיא מביטה כשהביטה בתמונה של השושנים הצחורות שעל הקיר. 

היא קמה להתקלח וניגשה לארון לראות אם יש משהו שראוי ללבוש לעבודה. היא מצאה חולצת שיפון לבנה עם קפל קדמי שנתן לה מראה אלגנטי, אבל לא הצליחה למצוא מכנסיים או חצאית שתתאים לחולצתה, אז היא הלכה לחדר השינה של אמה. הוריה כבר היו ערים, אף שהשעה הייתה 06:30 בבוקר. הם תמיד התעוררו מוקדם.

היא ניגשה לארון וצעקה לאמה, "אמא, יש לך חצאית שחורה במקרה?" ואמה ענתה: "כן, תסתכלי על הארון בצד של התלייה יש חצאית שחורה ובלייזר". היא חיפשה את החליפה והוציאה אותה מן הקולב והלבשה אותה היא התאימה לה בדיוק.

 היא הלכה למטבח. ריח הקפה כבר הורגש בכל הבית ועוגת הבית שאמה אפתה מילאה את אפה בריחות ובזיכרונות ילדות.

"את נראית נהדר, כאילו תפרו את החליפה עליך, "אמרה לה אמה. "את יכולה לשמור  אותה, אני לא לובשת חליפות מאז פרשתי". "וואו, תודה לך, אמא, היא ממש נוחה ויפה אני אשמור אותה" 

היא שתתה את הקפה שלה לקחה את מפתח המכונית שלה ויצאה לכיוון מכונית שלה, אמא שלה הוליכה אותה למכונית שלה.

"את חוזרת לסטיב או שאת נשאת כאן הלילה?" שאלה קרול

"אני חושב שאני אחזור לכאן אמא , לא ספגתי מספיק מ"אמא זמן"  ", והיא צחקה ונכנסה למכונית שלה לנסוע לעבודה שלה.

בסביבות השעה 12:30 הטלפון שלה החל לצלצל היא לא יכלה להביט בו אפילו לרגע היא הייתה חייבת לסיים לעבוד ולשלוח את המגזין להדפסה ושיווק עוד באותו יום.

ב 3:30 אחר הצהריים היא הבינה שהיא חייבת לעשות הפסקה היא לא הפסיקה לעבוד לשניה מהבוקר  אז היא אמרה לה למזכירה שלה שהיא יורדת למסעדה מול המשרד למשך שעה, היא ביקשה ממנה לענות לשיחות שלה ולכתוב הודעות. היא לקחה את התיק שלה וירדה במעלית  היא חצתה את הרחוב למסעדה  התיישבה והזמינה לימונדה טרייה ופסטה ברוטב  פטריות. היא רצתה משהו מנחם ואין דבר מנחם יותר בפחמימות עם שמנת.

היא הוציאה את הטלפון הנייד שלה וראתה 32 שיחות שלא נענו מסטיב. לרגע נבהלה מפני שחשבה שמשהו קרה, אבל אז החליטה שהיא לא עונה לו, היא היתה זקוקה לזמן לבד.

היא שלחה לו הודעת טקסט שאמרה "תכבד את המרחב שלי, אני צריכה לחשוב עם עצמי שאני אהיה מוכנה, אני אתקשר אליך ואנחנו נדבר".

ברגע ששלחה את ההודעה הוא התקשר אבל היא לא ענתה.

 הוא המשיך עוד חמש פעמים עד שוויתר. היא הניחה את הטלפון הסלולרי בתיקה והתנתקה מן העולם ברגע שהאוכל הגיע לשולחן. בביס הראשון  היא התמלאה בהנאה של מילוי מקום הרגשת הרעב ולאחר מכן ההרגשה של הנאה וניחום . 

היא חשבה לעצמה ותהתה אם היא אמורה להתנהג כמו שהיא לסטיב, משהו בתוכה אמר לה שהיא יודעת שזה לא יהיה קל אבל היא צריכה ללמוד להתפשר ולדעת לקבל את השונים ממנה, אבל היה מוזר בעיניה שמעולם לא נתקלה בתגובת קנאה כה רבה,

היא ניסתה לשכנע את עצמה  שסטיב עשה זאת כי הוא מקנא מפני שאהב אותה מאוד וזה די החמיא לה לדעת שמישהו אוהב אותה ברמה של טירוף, אבל היא גם הייתה מוטרדת מזה כי היא לא חוותה זאת בעבר.