השמלה האדומה הזאת

32. הכל בדיוק אותו הדבר

למחרת היא התעוררה. פקחה את עיניה והבינה שהיא בחדר השינה שלה בדירה שלהם ושום דבר לא הרגיש לה שונה.

במוחה תמיד דמיינה שחייה לאחר החתונה יהיו שונים. אבל היא התעוררה למציאות שבה זה היה רק ​​עוד יום נוסף בשבוע, שום דבר לא היה שונה והאווירה לא היתה מיוחדת, לאחר כמה  רגעים היא משכה את ידה מתחת לשמיכה והביטה בה כדי לוודא שהיא באמת נשואה וזה היה לא חלום, ואכן הטבעת הייתה מונחת על אצבעה, אבל שום דבר לא השתנה לא בבית ולא באווירה, והיא הבינה באותו רגע שהחתונה היא רק עוד פיסת נייר לאישור ולא מעבר.

היא נכנסה לחדר האמבטיה ואחרי כן למטבח,  סטיב כבר ישב ליד השולחן העגול, שותה קפה וקורא עיתון.

"בוקר טוב אשתי" הוא אמר לה בקול מתוק. לרגע חשבה על אמש כשנסעו חזרה מהחתונה והדברים שאמר לה, אבל היא העדיפה להתעלם ואמרה לעצמה שאולי הוא היה מתוח ולא שם לב למה שהוא אמר ושעדיף לשכוח ולהתחיל בבוקר הראשון שלהם כזוג נשוי עם חיוך ואווירה טובה.

היא חייכה אליו ואמרה "בוקר טוב בעלי היקר", והלכה להכין לה קפה.

היא לקחה את ספל הקפה שלה מן השיש והחזיקה אותו בידה והלכה לשבת על ברכיה של בעלה, אבל כשהגיעה לשבת הוא הזיז אותה ואמר באדישות, "לא עכשיו אני קורא עיתון וקפה שלך עלול להישפך עלי, תיזהרי עם זה זה חם! " היא נפגעה בלב והסתובבה וישבה על כיסא לידו. "אני כל כך נרגשת לפתוח את כל המתנות שקיבלנו אתמול בלילה", היא אמרה, וסטיב ענה "כן, אבל את לא פותחת כלום בלי להראות אותי, אתה מחכה שנעשה את זה ביחד, ואני לא מבין למה אנשים מביאים מתנות בכלל רק צריך להביא מעטפה עם כסף זה מה שרציתי "היא היתה קצת בשוק מהתגובה שלו למתנות. עבורה, המתנות היו רק בונוס למסיבה,, אז היא העדיפה מתנות לבית, אז זה הציל אותה מלשוטט ולחפש דברים שהיא צריכה לבית שלהם.

היא ידעה שאם יש להם רק כסף, הכסף ילך לדברים אחרים ולא לדברים הדרושים בבית.

אחרי שעתיים היא סיימה עם כל הדברים שהיא היתה צריכה לעשות בבית ובטלפונים שקראו לה לברך אותה אתמול בלילה, היא הגיעה עם בלוק כתיבה גדול ועט וקראה לסטיב. "סטיב, בוא, אני רוצה לפתוח את המתנות, אני רוצה לסיים עם זה, יש לי עוד דברים לעשות היום". "חכי רבע שעה", היא היתה חסרת סבלנות וסבלנות כמו ילדה קטנה, רצתה לפתוח את כל הקופסאות, שהיו ארוזות בנייר עטיפה יפה וסרט מתולתל.

עד שסטיב הצטרף אליה  היא החליטה למיין אותם לקבוצות: מעטפות , קופסאות קטנות וקופסאות גדולות יותר.

כאשר סטיב יצא מהחדר הוא אמר לה "למה נגעת בהם ביקשתי ממך לא לגעת עד שאני אהיה כאן!" "טוב לא פתחתי אותם רק ארגנתי אותם כך שיהיה לנו יותר קל לפתוח אותם, אז ... מאיזה קבוצה נתחיל?" "עם מעטפות הכסף כמובן"אמר סטיב מיד, "לא סטיב, בוא נתחיל עם הקופסאות בבקשה," והיא אמרה את זה בקול מתוק. "לא אמה, אני רוצה לדעת כמה כסף אנשים נתנו לנו לא אכפת לי בכלל על הקופסאות זה כסף קטן".

אמה התבוננה בקופסאות והיא לא הבינה איך הוא יכול לומר כי הקופסאות האלה לא חשובים בכלל, מישהו הקדיש זמן והלך לחנות ובחר משהו בשבילנו, כי אנחנו צריכים את זה כי נשתמש בו היא חשבה זשה היה יפה יותר מאשר כסף בתוך מעטפה סגורה.

היא התיישבה על הרצפה כשהנייר בידה וחיכתה לסטיב שיפתח את המעטפות ויגיד לה שהיא תרדום ממי המעטפה וכמה הם שמו.