השמלה האדומה הזאת

83.שינוי

בוקר נוסף החל עם ציוץ ציפורים בחצר וכוס קפה ביד , אמה התיישבה על הספספל המובנה בחדר המשחקים של סאמי ובהתה בחלון בזמן שסאמי שיחק עם המכוניות שלו על השטיח לידה.

"עד מתי זה יימשך ככה?" תהתה לעצמה בעוד שהיא מרגישה איך הרגשת הכובד מתחילה להשתלט עליה. מבחוץ שידרה עסקים כרגיל כשדיברה עם הוריה ,היא לא רצתה לצער אותם. מאז החתונה היא התרחקה יותר ויותר מחברותיה כי סטיבן היה מטפטף לה שהן מקנאות ורוצות ברעתה, המשפחה שלו לא הייתה בסביבה וכמובן השכונה שהוא בחר לגור הרגישה לה כמו בית קברות מידי פעם הייתה רואה את אחד השכנים היו מנופפים ואומרים "שלום" עם חיוך ספק צבוע ספק אמיתי ונכנסים חזרה למחילות שלהם.

היא ידעה בתוכה שמשהו לא תקין שזה לא בסדר והיא ידעה שלא משנה מה היא תעשה הכל כדי לחזור לחיים הקודמים שלה, למשפחה ,לחברים ליציאות והיראות ולהישמע ולעבוד! היא רק חייבת לעבור את התקופה הנוראית הזאת ונשארו עוד 7 חודשים לחזרה שלהם לעיירה שהיא כל כך אוהבת. בשיחות שלה עם סטיב הוא היה מנסה להגיד לה שהם חוזרים הוא רוצה לעבור לעיר אחרת ושהוא מסתכל על מקומות אחרים אבל היא התעקשה שהיא לא מוכנה לעבור מהעיירה שהיא גדלה בה ושמספיק היא מקריבה את הזמן הזה שהיא נמצאת במקום הזה שהיא לא מכירה.

היא התעוררה ממחשבותיה בעוד מסתכלת מבעד לחלון על הבריכה הכחולה ,הסתובבה לסאמי ואמרה לו "מה דעתך שנצא קצת מכלוב הזהב אהוב קטן שלי?" סאמי חייך אליה ואמר לה "כן מאמא" היא שמחה שהוא מתחיל לתקשר איתה לפחות יש מישהו שמתייחס אליה. היא החלה לארגן תיק קטן עם חטיפים ושתיה לסאמי ועלתה להתלבש בבגדי הספורט שלה , היא לקחה שמיכה קטנה והעמיסה הכל על העגלה של סאמי והם יצאו לכיוון הפארק הקרוב לבית. כשהגיעו לפארק פרסה את השמיכה הקטנה הוציאה את המכוניות הקטנות של סאמי הושיבה אותו על השמיכה ונשכבה לידו היא עצמה עיניים ונשמה עמוקות בעוד השמש מכה בפנים שלה וההרגשה הייתה כל כך נעימה. "בוקר טוב" קול נעים וחייכני גרם לה לפתוח את העיניים ,היא הסתכלה על האישה שעמדה מולה עם ילדה בערך בגיל של סאמי "בוקר אור" ענתה בחיוך אמב, האישה המשיכה " אתם חדשים באיזור? אף פעם לא ראיתי אותך לפני... אני מקווה שזה לא נשמע מוזר " צחקה המאישה והמשיכה "אני נמצאת פה כל בוקר עם איימי (הילדה שלה) ואני גרה פה שנים אז אני מכחרה את הפרצופים שמגיעים לפה..." אמה הסתכלה אליה ואמרה לה "אנחנו די חדשים האמת, אבל בדרכ אנחנו מגיעים לפארק אחר הצהריים אבל היום לשם שינוי החלטנו לשבור שגרה... תצטרפי אלי?!" שאלה אמה בחיוך וכיוונה עם ידה לכיוון השמיכה הקטנה שמציעה להן לשבת."נשמח האמת" והאישה הוציאה שמיכה משלה וחיברה לשמיכה של אמה והושיבה את איימי עם כמה צעצועים משלה ופתאום משום מקום כאילו מכירים כל חייהם איימי וסאמי החלו לשחק יחד. "יום יפה היום, אני אוהבת את הבקרים זאת השעה הכי טובה לבוא לפארק עם הילדים. לא חם לא קר עדיין שקט כי כל הילדים הגדולים בבתי הספר וככה הפארק רק שלנו...." אמרה האישה ואמה ענתה "ושלנו .." ושתיהן צחקו.