השמלה האדומה הזאת

53. קניות

היא ניגשה למיטה ושכבה בה עם הנייד שלה, הוא לא עבד אבל החליטה להעביר את הזמן למחוק תמונות שאין לה זמן אף פעם.
לאחר זמן מה היא נרדמה .
בשעה חמש וחצי סטיבן נכנס לדירה ״ אמה״ הוא קרא ואמה התעוררה ואמר. לו ״ אני במיטה״ הוא בא לחדר השינה ושאל אותה ״ איך עבר לך היום?״ אמה ענתה ״ בסדר, ניקיתי פה רוב היום אבק שהיה פה בכמויות אדירות ועשיתי רשימה של מה שצריך , התקלחתי ונרדמתי במיטה כנארה שהתעייפתי הגוף שלי מסתגל למזג אוויר הקיצוני הזה.״
״ קדימה תתלבשי אני רעב מאוד בואי נלך לאכול ראיתי פה מסעדת דגים רומניה לא רחוקה״ אמה קמה מהמיטה והתלבשה שכבות על שכבות היא הרגישה כל כך מגושמת וכבדה עם שכבות הביגוד. הם יצאו מהבית וזאת הפעם הראשונה שאמה ראתה היכן היא נמצאת. האוויר היה כל כך קר שזה הרגיש לה כאילו האוויר שורט את הגרון שלה היא שמה את הצעיף על האף והפה על מנת לחמם את הנשימה שלה . ״ מה המעלית היום סטיב?״ ״ היום מינוס חמש עשרה״ ענה לה תוך כדי התנשפות של הליכה ״ וואו זה קר אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה ״ ענתה לו אמה. הם ירדו גרם מדרגות ארוך שהוציא אותם לעבר הרחוב הראשי לפתע נכלה בפניה עולם אחר. העיירה הייתה תוססת בחיים .
מצד אחד השלג הכבד מצד שני החיים מתנהלים כסדרם אנשים אפילו יושבים בחוץ ואוכלים תחת תנור חימום. ״ החיים תחת קור זה חדש לי״ חייכה לעצמה.
לאחר ארבעים דקות של הליכה הגיעו למסעדה , אמה לא שמה לב לזמן שהלכו כי הייתה שקועה בכל מה שמסביבה לקבל קצת חיים אחרי
שהייתה כלואה בדירה הקטנה בדממה.
הייתה בה אהבה להיסטוריה והיה ניכר שלכל בניין יש סיפור משלו בעיירה הציורית הזאת היא גמעה בעיניה כל פיסה ארכיטקטית כל פסל וצורה גאומטרית היא לא הצליחה לקרוא את השלטים בגרמנית אבל היא הרגישה נרגשת , היא פסעה לתוך המסעדה הקטנה ופתאום היה נראה לה שהיא נמצאת בעולם אחר.
המסעדה הייתה מכוסה בקורות עץ והיה נדמה שנכנסה לבקתת עץ התקרה הייתה מאובזרת בגפנים וצמחים מטפסים ספק אמיתי ספק פלסטיק ומוזיקה רומנית התנגנה ברקע המארחת הושיבה אותם בשולחן עץ כבד שהיה מכוסה במפה משבצות לבן אדום
״ שני דגי הליבוט ברוקולי ולחם בבקשה״ אמר סטיב בלי להתבלבל והוסיף ״ וכוס בירה מהחבית בשבילי , מה את רוצה אמה?״ אמה ענתה ״ ספרייט בבקשה״.
המלצרית הסתובבה על רגליה ואמה פנתה לסטיב בתדהמה ״ אפילו לא קראנו את התפריט!!?״ והוא ענה לה ״ זה בסדר! סמכי עלי! בדרך מהעבודה עצרתי פה וקראתי את התפריט גם דיברתי עם כמה סועדים אני יודע מה אני עושה״ אמר לה בטון מתנשא ומרוצה מעצמו.
לאחר כמה דקות שני דגים שלמים הונחו על השולחן בצלחות אליפסה ארוכות עם סלט כרוב לצידם עדיין רעש הטיגון ניכר בהם וקערה עם ברוקולי מעלת אדים ניצבה על השולחן כוס שתייה וכוס בירה גדולה. אמה טעמה הברוקולי ואמרה ״ וואווו זה מטורף״ סטיב אמר לה ״ כן מבשלים אותו בחמאה!״ הם נהנו מארוחת ערב שהייתה הדבר הכי טעים שאכלו מאז שהגיעו ובעצם זאת הייתה הארוחה הנורמלית היחידה שאכלו מאז שהגיעו... כשיצאו מהמסעדה היה כבר חשוך מאוד חלק מהחנויות סגרו והקור הזכיר להם שהם באירופה הקרה...
אמה חשבה על זה שהיא צריכה לצעוד עכשיו 40 דק לבית אחרי אוכל ורק המחשבה עייפה אותה אבל לפני שהתחושת התבאסה השתלטה עלייה סטיבן אמר לה בואי ומשך אותה לעלות על אוטובוס הוא קנה כרטיס ל-3 רחובות לשניהם זה עלה כ2 יורו לכל אחד לאחר שמצאו מושב אמה שאלה ״ לאן נוסעים?״ וסטיב ענה לה שהוא שאל בחור בעבודה והוא אמר לו שקו 5 לוקח ממש כמעט עד הבית שלהם ואז הם יכולים דרך הרחוב הפנימי ללכת כעשר דקות הליכה לבית... ״ למה לא באנו איתו?!?! הלכנו 40 דק ברגל...״ אמרה לו אמה ״ רציתי שתלכי קצת זה לא יזיק לך ושתצאי איפה אנחנו אי אפשר לחוות את זה מהאוטובוס״.
אחרי עשר דק נסיעה הם ירדו מהאוטובוס וסטיב אמר לה ״ רואה איזה ישרים באירופאים הם סומכים אחד על השני קניתי כרטיס לשלוש רחובות במקום שמונה בחצי מחיר ואף אחד לא בודק״ והוא גיחך לעצמו צחוק מספק של ״ הצלחתי לדפוק את המערכת״. ״ אני לא מאמינה שעשית את זה סטיב זה לא בסדר! מה עם שוטר יעצור אותך? זה גניבה !״ הייתה בשוק אמה.
״ תרגעי כלום לא קרה וחסכתי כמה אירו...״ ביטל אותה סטיב במילותיו והחל ללכת לכיוון הבית כשהיא מסתרחת מאחוריו.