השמלה האדומה הזאת

חיים בתוך קופסאת קרטון

למחרת אמה התעוררה מרעש משאית האשפה שחלף ברחוב והבינה שהיא ישנה כל הלילה על הספה.
היא שפשפה את עיניה כדי לחוש חדות ראייה, וניסתה לקרוא את הזמן על השעון השחור הגדול התלוי על הקיר.
"וואו, השעה שמונה וחצי בבוקר כבר "חשבה לעצמה ולא האמינה שהיא ישנה כל הלילה על הספה האפורה בסלון.
היא הבינה שהיא הייתה מותשת פיזית ונפשית והגוף שלה דרש את המנוחה הזאת. היא קמה מן הספה וניגשה לחדר המקלחת להתקלח כדי להתרענן, כשסיימה לבשה את החלוק שהיה תלוי על הדלת ואחר כך הכינה לעצמה קפה.
היא יצאה מחלון חדר המגורים למרפסת החירום וישבה שםעל מדרגות החירום ונהנתה מהרגע הקסום שבו חשה את קרני השמש של הבוקר מלטפות את הגוף שלה בחום עדין היא לגמה מין הקפה, נהנתה מן השקט היחסי של הבוקר ומצייצות הציפורים.
ימי ראשון הם בדרך כלל שקטים יותר ופחות אנשים עובדים ואתה יכול ליהנות מקצת יותר שקט ברחוב לפני שסירנות המשטרה מכבי האש והאמבולנסים מתחילים למלא את הכביש. היא סיימה לשתות את הקפה והתמתחה היטב, עד שהרגישה את כל השרירים בגופה מתוחים, השמש ליטפה את פניה. היא הרימה את מבטה וראתה שאין ענן בשמים הכחולים. היא החליטה ללכת לטייל. היא ניגשה לחלון ופנתה למטבח הניחה את הכוס בכיור ומיד ניגשה לחדר השינה. היא פתחה את הארון שלה כדי להוציא לעצמה בגדי ספורט וחולצת טריקו והארון היה ריק, ולרגע הרגישה את לבה נשבר מעצב.המציאות היכתה בה שהיא עומדת לעזוב את הדירה שאהבה כל כך.

אף כי ניסתה להכחיש לעצמה, היא לא רצתה לעזוב את דירתה. היא אהבה את דירתה ואת חייה ודרכה לחיות, היא אהבה את הזיכרונות שעברה שם, אהבה את שכונתה וכיצד ידעה כל מה שנמצא באזור שלה היא הכירה כל סמטה רחוב וקיצור דרך, היא אהבה את פארק השכונה ואת בית הקפה הסמוך ואת המכולת הפתוחה תמיד, ואפילו אם היא חסרה כמה סנטים למוכר הוא תמיד ויתר לה תמורת חיוך , היא הכירה את כל השכנים שלה וראתה איך משפחות גדלו במשך השנים .. היא אהבה את החיים הנוחים שלה אבל בתוכה, למרות האהבה הגדולה והזיכרונות הטובים שרכשה עבור עצמה במקום הזה, היא ידעה שהגיע הזמן לעשות שינוי ומשהו דרסטי בחייה.
לצאת לדרך חדשה.
היא האמינה שאם תשנה מקום היא תשנה את מזלה ואולי הפעם לטובה - מקום חדש, התחלה חדשה, אהבה חדשה - חיים חדשים.