התחלה חדשה - ארגזים ישנים...

784 19 0
                                    

השמש סנוורה אותה כשחנתה את מכוניתה מתחת לבניין של סטיב. היא פתחה את דלת המכונית ויצאה ממנה תוך כדי שהיא נועלת אותה בלחצן המפתח. היא אהבה את הניסן האדומה שלה, ונראה היה שזה הדבר היחיד שהיא השאירה מהעבר שלה ברגע הזה בחייה . היא התחילה לצעוד לעבר דלת הבניין, אחד השכנים פתח את הדלת בדרכו החוצה. "בבקשה." הוא החזיק את הדלת ופינה מקום לאמה "תודה רבה, "ענתה בחיוך, נכנסה ופנתה אל המעלית.
דלת המעלית נפתחה והיא נכנסה אליה כשהיא לוחצת על הקומה השמינית. היא עמדה מול המעלית ודלתות המעלית נסגרו. עם כל קומה עלה קצב לבה מהר יותר וחזק יותר, והיא התרגשה עמוקות מהצעד המשמעותי הזה שלקחה לחייה, אך באותה נשימה פחדה מפני הבלתי ידוע. דלתות המעלית נפתחו והיא פנתה לעבר הדלת משמאל הישר לדירה 10, היא דפקה וסטיב פתח מיד את הדלת.
"לקחתי את הדרך הקצרה בסמטאות שלימדת אותי, וניצלתי מפקקי התנועה בצהריים, המובילים בטח יהיו כאן בעוד עשר דקות, "אמרה. "ניקיתי לך שתי מגירות ומדף בארון, נתחיל עם זה ובסוף השבוע שנינו חופשיים נוכל לסדר יותר, "אמר סטיב. היא הסכימה עם ראשה וניגשה לחלון להסתכל בציפייה לראות את המשאית המובילה שהתעכבה מעבר למה שהיה צפוי, לרגע חשבה שהם לעולם לא יבואו ושכל הדברים שלה נעלמו איתם תחושה של עצב מילאה אותה, ופתאום נשמעה צפירה, היא התעוררה מהמחשבה שאפפה אותה היא הביטה שוב וראתה את המשאית המובילה נוסעת אל שביל הכניסה "סטיב, הנה! "היא קראה לו בהתרגשות ורצה ללחצן של המעלית לוחצת עליו בכדי לרדת למטה. "תישאר כאן, אין לך צורך לרדת למטה, אני אדאג לכל דבר". סטיב אמר "אבל ..." היא ניסתה להחליק מילה. "אמרתי להמתין כאן, ואני אלך לדבר איתם" וסוגר את הדלת מאחוריו. נימת קולו היתה שונה, כאילו הורה לה לעשות את מה שאמרה. היא לא הבינה למה הוא התעקש שהיא לא תרד.
היא הסיתה את המחשבה הזאת מראשה וחשבה לעצמה, "איזה תענוג לי שאכפת לו ממני ככה". אחרי חמש דקות היא שמעה דפיקה בדלת, היא פתחה את הדלת והארגז הקרטון הראשון נכנסה פנימה. "בבקשה, שים אותה בפינת הסלון, "ומיד אחריו נכנס בחור עם הארגז השני, הדלת הראשונה של חדר השינה מימין במסדרון ". היא אמרה לעברו.
כל ארגז קרטון שנכנסה לדירה הופנתה על ידי אמה למקום המיועד לה, עשרים קופסאות אחר-כך היא אמרה תודה למובילים ועמדה בדירה מלאה ארגזי קרטון. מוזר היה לה לחשוב שכל חייה היו ארוזים בתוך עשרים וארבעה ארגזים.

עשרים וארבעה ארגזים שהכילו חיים שלמים השתלבו עכשיו בחייו של אחר.

השמלה האדומה הזאתWhere stories live. Discover now