השמלה האדומה הזאת

60. נוסטלגיה

בסוף היום הייתה אמה צריכה לשלוח מכתב היא החליטה לקפוץ בעצמה לדואר ולא לתת למזכירה שלה לשלוח עבורה היא הייתה צריכה להתרענן מהשיגרה ומכל הרגשות שהציפו אותה בימים האחרונים היא הייתה צריכה לנשום אוויר.

היא יצאה מהמשרד ונסעה לאזור מרכז העיר השוקק לסניף הדואר הראשי. היא חנתה את הרכב בחניון המקורה ולקחה כרטיס חניה איתה.

היא נכנסה לסניף וציפתה לעמוד בתור אך לא היה תור, הסניף היה ריק והיא שמחה ,היא תהתה אם זה כך כי כבר סוף היום ואנשים ממהרים לבתים שלהם אחרי יום עבודה או שהתמזל לה מזלה הטוב. היא שלחה את המכתב ויצאה החוצה למרכז המסחרי היא נשמה עמוק את ריח הרחוב עבר זמן מה מאז שהיה לה זמן פנוי בלי לחץ או מישהו שמחכה לה ,היה לה זמן חופשי לעצמה בלי לתת חשבון לאף אחד. היא החלה לצעוד לכיוון החניה ואז שינתה את דעתה "יש לי שעתיים חניה חינם ועברה רק חצי שעה! אני אנצל את הזמן לסיבוב קצר ההליכה תעשה לי טוב להזיז את הגוף קצת וגם לנשום קצת אוויר" היא החלה לצעוד בין המדרחוב עם החנויות שהיא הכירה כל כך טוב היא נהנתה ממוזיקת הרחוב וקולות האנשים שצועדים היא נזכרה איך הייתה רוח חופשיה בצעירותה והייתה מבלה עם החברים שלה וגם ג'ו שעות בכיכר המרכזית יושבים אוכלים בייגלה או גלידה ופשוט נושמים את החיים, היא תהתה אם איבדה את רוח החיים הזאת במירוץ החיים המטורף שלה ככל שהתקדמה בדרגות בעבודה.

היא הסתכלה בשעון וראתה שהזמן עומד לפוג "איבדתי תחושת זמן" היא חזרה על עקבותיה בחזרה לכיוון החניון היא נכנסה לרכב וחייכה לעצמה עוצמת הנוסטלגיה וההרגשה של החופש התפשטו בכל איבריה והיא חייכה לעצמה . היא החלה לסוע לכיוון שער היציאה מהחניון וחשבה לעצמה שסטיב לא נמצא בבית ולא יכול לבדוק את עקבותיה ובלי לשים לב היא החלה לסוע לעבר השכונה הישנה שבילתה בה כל כך הרבה זמן. היא עצרה מתחת לדירה הישנה שלה וראתה את גרם מדרגות המילוט החיצוני מברזל ונזכרה איך הייתה יושבת בהן עם כוס קפה בסופי השבוע ונהנת מרעש הציפורים.

לפתע ראתה אור נדלק בדירתה ותהתה מי האנשים שמילאו את מקומה שם... היא נסעה דרך בית הקפה והפארק שהייתה אוהבת ללכת בו ותהתה למה הפסיקה ללכת הרי זה יחסית מרחק נסיעה סביר מהיכן שהיא וסטיב גרים עכשיו. היא המשיכה לסוע בדרכי הנוסטלגיה דרך השכונה הישנה שגדלה בה ובית הספר הסיפרייה העירונית שבילתה בה שעות והדירה של סטיב. חריקה קלה נשמעה שחנתה את הרכב בכניסה לבניין תחושת התרגשות ומועקה הצטופפו בגרון שלה.

היא התלבטה קשות עם עצמה אם לרדת או לא והרגישה שמצד אחד זה לא בסדר לחפור בעבר שהיא כרגע עם סטיב ומצד שני היא כבר שם וזה בוער בה ...היא כיבתה את המנוע ושלפה את המפתח פתחה את הדלת והחלה לצעוד לעבר הכניסה הרגליים שלה רעדו ככל שהתקרבה לדלת תמונות רצו לה בראש קולות צחוקים ריחות טעמים רגעים בשבריר שניה הכל חזר אליה היא פתחה את דלת הכניסה ונעמדה דום.

שום דבר לא השתנה הכל אותו דבר אפילו המדבקה הישנה על תיבת הדואר עדיין שם ולצידה הייתה מדבקה חדשה עם שמות הדיירים החדשים. לפתע ניגש אליה איש מבוגר ונגע בכתפיה היא קפצה מבהלה והוא אמר לה ,סליחה, לא התכוונתי להפחיד אותך" היא זיהתה אותו מיד השנים שעברו ביגרו אותו מעט נוספו לו קמט או שניים והשיער שלו החל להלבין... "היי, מה שלומך? אתה עדיין מנהל את הבניין הזה?" "כן" הוא ענה לה "עוד שלוש שנים אני יוצא לפנסיה, השעות נוחות לי והדיירים נחמדים אני פוגש פרצופים חדשים כל פעם שמישהו עובר..." "כן אהה" היא ענתה לו בעצבות מעט "הוא אף פעם לא חזר את יודעת" אמר לה כאילו ידע שהיא צמאה למידע הזה "אחרי שהלכת בפעם האחרונה סגרתי את הדירה והוצאתי אותה להשכרה, יומיים אחרי הגיע בחור לא זוכר את שמו והיה לו מפתח הוא אמר שהוא חבר של ג'ו והוא צריך להעביר את תכולת הדירה ליחידת איחסון, באותו היום באה משאית עם חמישה גברים חסונים ותוך שעתיים הדירה הייתה ריקה לגמרי". "אתה זוכר מי זה היה או מה שמו?" אמה אמרה בהתרגשות זאת הפעם הראשונה שיש לה קצה חוט לגבי ג'ו אחרי שנים יש אות חיים כל שהוא. "לא, אני מצטער הזיכרון שלי בוגד בי בגיל הזה אני כבר מתקרב לשישים וחמש... מתחילים לשכוח דברים כאלה " "אני מבינה" היא אמרה בייאוש ואכזבה "אבל..."האיש המשיך את דברים ואמה פתאום נדלקו עניה בתקווה "הוא השאיר מכתב אחריו, בלי כתובת בלי טלפון ... ניסיתי להשיג אותך במספר הטלפון שהשארת לי אבל הוא לא זמין..." הלב של אמה החל לפעום במהירות "קיבלתי טלפון חדש עם מספר חדש מהעבודה הטלפון הישן נשבר לאחר זמן מה ולא השתמשתי בו יותר ...אף אחד לא התקשר אליו אז ניתקתי את הקו" הוא נכנס למשרד וחיפש בתוך המגירה פישפש ופישפש ומצא מתחת לכל מיני דברים מכתב מעופש סגור שרשום עליו "אמה".

היא כמעט התעלפה במקום הלב שלה פעם מהר כעוד שניה יוצא ממקומו והיא החזיקה את משקוף הדלת כדי לאזן את עצמה. "את בסדר?" שאל האיש המבוגר "כן, אני בסדר אני רק צריכה שניה".

היא נשמה עמוק וחזרה לעצמה בעוד מושיטה את ידה הרועדת לעבר האיש שהגיש לה את המכתב. היא זיהתה את הכתב הזה ,היא הייתה מזהה אותו בכל מקום את האות א המעוגלת שלו זה כתב היד של ג'ו. "תודה" היא הצליחה להוציא בקול חנוק. "אני מקווה שתמצאי את מה שאת מחפשת, ערב טוב לך" היא חייכה ויצאה מהבניין . היא נכנסה לרכב שלה החזיקה את המכתב בשתי ידיה ודמעות החלו להציף אותה.