פרק 6
בזמן ארוחת הבוקר דינה העבירה לידי מעטפה לבנה, לרוב לא קיבלתי דואר, לא ידעתי לומר למה הפעם הזו הייתה שונה התשובה הייתה בחותמות שהיו על גבי המעטפה, שהיו עם השם שלי וחותמת של הצבא, וזה היה ככל הנראה זימון לצו ראשון.
כולם הביטו בי בסקרנות, לעזאזל הייתי סקרנית בעצמי אבל החלטתי ולשלוט בדחף שלי, לגרום לכולם להסתקרן יותר והכנסתי את המעטפה לתיק כאילו ידעתי היטב מה היה בתוכה והמשכתי לאכול.
חיכיתי להזדמנות שאהיה לבד ולשמחתי זה לא לקח זמן רב מידי, כהרגלי לא נכנסתי לשיעור הראשון בבית הספר. ישבתי באיזה פינה אפלולית וקרעתי את המעטפה כדי לגלות שצדקתי בהנחה הראשונית שלי זה היה זימון לצו ראשון.
הייתי אמורה לקבל את הזימון שנה שעברה, בעקבות היומולדת המאוחר שלי, קבלתי אותו רק עכשיו.
התרגשתי מעט, וניסיתי לדכא את הציפיות שלי, אסור לי לפתח אותן! לא הייתי מספיק חכמה על מנת לעבור את הבחינות ולהגיע לתפקיד טוב.
צעדים שנשמעו ממש לידי ונעצרו, הרמתי את ראשי וראיתי את גל עומד בחיוך והביט אל המכתב שבידיי.
"זה נפלא," הוא אמר והצביע על המכתב "מתי את צריכה להתייצב?"
"זה לא משהו מיוחד," משכתי בכתפיי באדישות "זה עוד שבועיים וחצי בערך."
"למה לא משהו מיוחד?" הוא שאל והתיישב לצידי, אף אחד לא הסכים לו להתיישב, חשבתי כך אך לא אמרתי דבר. בכנות כן הייתי צריכה כרגע לדבר עם מישהו.
"כי אני לא עומדת לעבור את המבחנים." נשכתי את שפתיי והבטתי לעבר ידיי, מה קורה איתי? למה סיפרתי לו את האמת, ולמה לו?
הוא חייך לעברי חיוך מעודד "אני בטוח שתהיי מעולה, את צריכה להשקיע באמת." הוא אמר זאת בביטחון שגרם גם לי להאמין בו.
ולא ידעתי למה אבל בכנות האמנתי לו והנהנתי, הוא לחץ את ידי בחמימות ואז שאל "למה את לא בשיעור?"
נשכתי את שפתיי במבוכה, מה אגיד לו? לבסוף משכתי בכתפיי ללא תשובה ברורה.
"בואי, תכניסי לשיעור, אני אגיד שהשארתי אותך בחוץ כי הייתי צריך את עזרתך." הוא עמד ומשך אותי איתו, לא ידעתי למה אבל לא התנגדתי ואפשרתי לו לעשות זאת.
הוא הוביל אותי לעבר הכיתה ופתח את הדלת, המורה להיסטוריה שרוב השיעורים לא הגעתי ניגש אלינו במהירות וגל דיבר איתו והתנצל מקרב לב על כך שעיכב אותי על כך שלא הגעתי לשיעור.
או שגל היה משכנע או שהמורה היה כל כך המום שהוא לא אמר דבר והכניס אותי פנימה לשיעור.
מה קרה לי? למה נתתי לו להשפיע עליי כל כך, זה בכלל הגיוני?
השאלות התרוצצו בראשי ולא נתנו לי מנוח.
הוא חדש, הייתי אמורה לשנוא אותו, לא להקשיב לו, אבל לא עשיתי דבר, אלא ישבתי בשיעור והקשבתי.
לא הייתי צריכה להרים את ראשי כדי לדעת על המבטים שבהו בי מכל כיוון כבר ידעתי היטב שזה כך, הרגשתי אותם, הרמתי את ראשי, זקפתי את כתפיי והבטתי במורה והתעלמתי מכל השאר.
באמת הסתקרנתי לשיעור למרות שהמורה העביר את השיעור בצורה לא מעניינת בראשי זה התקשר לסיפורים שקראתי וזה עניין אותי.
לא ידעתי למה באמת נהניתי להקשיב, בלי להעמיד פנים אלא בשביל ללמוד, קיבלתי מידע שמיד התקשר בראשי לאלפי ספרים שונים שקראתי וזה אתגר אותי, הקישורים האלה שיצרתי בראשי, האתגר היה למצוא ולקשר להפוך הכול למובן יותר.
למצוא למילים משמעיות שונות בזכות הספרים שלי, תמיד הסתרתי את זה שקראתי, למעשה יכולתי למצוא מזה תועלת. אולי בסופו של דבר זה היה דבר טוב שגל הכניס אותי לשיעור אצטרך להודות לו על זה אחר כך.
הוא גם ככה ידע שקראתי, כשחשבתי על כך זה יהיה נחמד לשתף אותו במידע החדש שקיבלתי.
YOU ARE READING
Never
Romance✯הסתיים✯ M×W ספר ראשון בדואט ה"נצח". 1. Never 2.Always אנא וודאו שאם קוראים את הדואט על פי הסדר. סדרת הבחירה קשורה לדואט הנצח. אני תמיד יאהב אותך, אני לעולם לא יאהב מישהו אחר. בואו אני אגיד לכם מי היא אהבה מבחינתי: אהבה, היא הרגש שמרגישים שאת מכיר...
