פרק 38

120 18 2
                                    

פרק 38

זה שני שקיות בדיוק, מיהרתי לאסוף את כל המוצרים ולצאת, הקופאית לא העיפה בי מבט אחד אבל הדבר היחיד שעניין אותי היה להגיע כבר לגג ולהכין אותו לקראת היום.

היו לי שעות מעטות להכין הכול, ידעתי שאצטרך עוד לחזור לחדרי על מנת להתארגן ולהיפגש עם גל, לכן הכול צריך להיות מוכן לפני שאפתיע אותו.

התרגשות והחרדה השתלבו בגופי, המריצו אותי ואת האדרנלין שאיים להרקיע שחקים, רציתי שהערב הזה יהיה בלתי נשכח.

בפינה נסתרת בירכתי הגג הסתרתי שמיכה עבה בתור שקית ניילון רחבת ידיים על מנת שלא יתאסף אבק, פרסתי את השמיכה הזו, התחלתי לסדר את הכוסות, הצלחות, השארתי הכול סגור, סידרתי את הנורות סביב והעדפתי שלא להדליק אותם עד שנהיה כאן.

שניתי שוב ושוב את המיקום, סידרתי אותם בצורות שונות וזוויות שונות עד שהייתי מרוצה מהתוצאה. אבל זה לקח לי זמן רב, רק אחרי שטפחתי בידי על בגדיי והבטתי לעבר שעוני, הבנתי שעברתי כאן זמן רב, יותר ממה שהייתי צריכה.

חטפתי את התיק שלי שנח בצד ומיהרתי במדרגות, ירדתי אותם במהירות כה עצומה עד כי לא פעם אחזתי בחוזקה במעקה כדי לא להתנגש בטעות בקירות והדלתות. רציתי כל הדרך לפנימייה, אפילו לא דברתי עם דינה, רק הודעתי לה בחצי משפט ומתנשפת שאצא עם גל היום והמשכתי בריצה שלי לעבר חדרי.

אני וגל התקרבנו מאוד לא היה אפשר להסתיר את זה מאף אחד, מבחינתי זה לא עניין אותי במיוחד, כולם הבינו די במהירות שגל היה בין היחידים שהרשתי לו להיכנס לעולמי. לא היה ניתן לטעות בכך, במיוחד שאת רוב האנשים סילקתי כהרף עין.

אהבתי את חברתו, אי אפשר להכחיש זאת, הוא היה האדם היחיד למעשה שרציתי בחברתו, להיות איתו היה רגוע ורועש יחד. אהבתי את הניגוד הברור והקבלה שלי לחיים שלו כאילו תמיד הייתי חלק מהם.

הפעם לבשתי חולצה שחורה וג'ינס בהיר ופתחתי את הדלת קול הנקישות הרך שבישר שגל היה כאן, פתחתי את הדלת, הוא נכנס פנימה, עם חיוך מאיר והניח בידי דבר מה.

שפתחתי את ידי, ראיתי כי זהו כרטיס לקנייה ברשתות הספרים המובילות, החיוך שעלה על פניי, היה המאושר והכנה ביותר, הייתי שמחה באמת ובתמים.

הוא נישק קלות לשפתיי, למרות שהתרעתי מעט על המרחק ועל הנשיקה הקטנה שהעניק לי, התרגשות לקראת מה שציפה לנו עלתה על גדותיה.

"אני מקווה שאת אוהבת את המתנה." הוא אמר "ואני מחכה למה שהכנת לי, בנוסף את נראית נהדר.

התגובה היחידה למילותיו היה שהתרוממתי מעט כל קצות אצבעותיי ונישקתי אותו על שפתיו, זה הייתה הדרך שלי להודות לו וגם לנסות להרגיע את החרדה שהחלה לכרסם בי.

אחזתי בידו, לקחתי את הפלאפון שלי ויצאנו, הרכב שלו המתין, הוא פתח למעני את הדלת של הרכב וחיוך נוסף התפשט על פניי מבלי משים.

~~~

אני מתנצלת מראש על הדלאיי הנוראי, אני פשוט עמוסה בטירוף, אין לי זמן ממש לשום דבר, אפילו לא לחברות וכאלה, אני ממש עסוקה ולכן תצטרכו לסלוח לי.
ולמרות העומס העלתי את הפרק ומקווה שתוכלו להינות ולאהוב אותו.

באהבה,
וויט א'נגל. 

NeverWhere stories live. Discover now