פרק 16
חיבקתי אותו בחוזקה, זרועותיו המוצקות שעטפו אותי באהבה, חייכתי לעברו חיוך רחב ומאושר והוא קירב את שפתיו לשפתיי ולחש בשקט בחיוך מקניט "הדברים שאני עושה בשבילך."
אפשרתי לעצמי להניח את ראשי על חזהו "אבל זה שווה את זה?" אני שאלתי במעט בחשש.
"את תמיד שווה את זה!" הוא השיב לי בביטחון ומשך את שנינו למיטה, הוא כיוון את השעון לשעה חמש בבוקר הנחתי שזה על מנץ שהוא יספיק להתגנב בחזרה.
חייכתי בשקט שזרועותיו עטפו אותי , וידעתי שתמיד ארצה להיות בין זרועותיו, קרובה אליו, הריח שלו היה מדהים, החום שלו היה מרגיע ורציתי את הקרבה שלו תמיד.
התעוררתי שהשעון המעורר של גל צלצל, הייתי עטופה בזרועותיו, לא יכולתי להאמין שזו אני. לא האמנתי באהבה ועדיין אפשרתי לגל להיכנס לליבי, לכבוש אותו, להיות שלו.
מעולם לא הייתי קרובה למישהו, כפי שהייתי קרובה לגל, היו לי רגשות כלפיו, רגשות שלא חשבתי שיהיו לי כלפי אף אחד, אף פעם.
המגע שלו היה מנחם ומרגיע, רציתי אותו קרוב כל יום וכל הזמן. אבל זה עורר רגשות סותרים בתוכי, רציתי להיות רחוקה ממנו כפי שרציתי להיות קרובה אליו. החוק שלי לעצמי היה ברור אסור היה לפתח רגשות אליו, ובין עצמי הודיתי שפחדתי מזה שזה יהרוס אותי. ולא אהבתי אותו, הרי הרגש הזה אינו קיים אלא רק אשליה שלנו, לתת לתחושות שלנו הסבר הגיוני. עדיין לא יכולתי להסביר את התחושה החמימה שהתפשטה בגופי בכל רגע שידנו נגעו אלה באלה.
הושטתי את ידי והפסקתי את הצלצול, ניערתי את גל בעדינות וקראתי בשמו, הוא חייב היה ללכת מכאן לפני שמישהו יגלה שהוא נשאר איתי הלילה, גם אם לא עשינו דבר והיינו נקיים מכל אשמה, אף אחד לא יאמין לנו, זה נראה חשוד מידי והדמיון של אנשים בכל מקרה עבד שעות נוספות. לא יכולתי בשום פנים ואופן לתת לגל להסתבך בגללי.
הוא התעורר ושפשף את עיניו, מבטו התקבע עליי והוא שאל "מה קרה?" למרות עיניו הפקוחות לרווחה הוא לא היה ער לחלוטין וניסה ללקט מסביבתו את המצב, לא היה זמן לחכות עד שהוא יבין את המצב במלאו.
"אתה אצלי בחדר, ואתה חייב ללכת עכשיו לפני שמישהו יקלוט אותך." השבתי.
הוא התרומם לישיבה "נשארתי אצלך?" הוא שאל הפתעה נשמעה בקולו, זה היה מצחיק אותי אם לא הייתי רוצה שהוא יעזוב את החדר במהירות האפשרית, רציתי לדחוף אותו מחדרי על מנת שאף אחד לא ידע שהוא בכלל נמצא כאן.
"כן, נשארת אצלי, ואם לא תלך בזמן הקרוב כנראה שלא תישאר כאן בכלל, אתה מסוגל לקום כבר?!" הקול שלי החל לעלות באוקטבה אחת בכל מילה עד שבסוף המשפט הבנתי שצרחתי. מיהרתי להניח את ידי על פי ולקיים בקרת נזקים ,גל היה ער לגמרי, לפחות זה הועיל במשהו אחד.
קיוויתי שכל הבנות בחדרים לידי היו ישנות בצורה עמוקה מאוד, על מנת כדי להתעורר מהצרחות שלי, נעצתי את מבטי בדלת ובגל לחליפין, ניסיתי להאיץ בו על מנת שיצא מחדרי במהירות האפשרית, בעוד התפללתי בליבי שאף אחד לא שמע ואף אחד לא חשד.
הוא נשק קלות לשפתיי, והושטתי את ידי על מנת להצליף בו אבל הוא מידי, ולפני שיכולתי להוכיח אותו על המעשה הוא נעלם מחדרי ומנגד אני נשמתי סוף סוף לרווחה, לא הייתי צריכה לחשוש שיגלו אותו עוד, הוא היה צריך לחזור בבטחה ובשקט לחדרו ואם נתנהג כאילו שום דבר מכך לא קרה, אף אחד גם לא יחשוד.
~~~
בהמון אהבה,
מקווה שתהנו מהסיפור כפי שאהבתי לכתוב אותו.
נראה שהמערכת יחסים של גל ודניאל מתנהל טוב.
מה אתם מצפים להמשך?
YOU ARE READING
Never
Romance✯הסתיים✯ M×W ספר ראשון בדואט ה"נצח". 1. Never 2.Always אנא וודאו שאם קוראים את הדואט על פי הסדר. סדרת הבחירה קשורה לדואט הנצח. אני תמיד יאהב אותך, אני לעולם לא יאהב מישהו אחר. בואו אני אגיד לכם מי היא אהבה מבחינתי: אהבה, היא הרגש שמרגישים שאת מכיר...
