פרק 44 ואחרון
הם נכנסו פנימה וסגרו את הדלת אחריהם, שאחד מהם הושיט את ידו לעברי והוביל אותי לעבר הסלון שלנו, לא יכולתי להסתכל עליהם אבל ישבתי, בעיקר בהייתי וסירבתי להאמין.
"אנחנו מצטערים." הם פתחו ואמרו, הנדתי את ראשי בחוזקה ואחזתי במפת השולחן עד שהיא עמדה להיקרע.
"בבקשה אל תגידו את זה, בבקשה אל תעשו את זה, אני מעדיפה שלא תגידו כלום, אל תגידו כלום!" את המשפט האחרון כבר צרחתי, אני כל כך רוצה שזה יהיה חלום.
עצמתי את עיניי והרכתי את ראשי כלפי הרצפה, הדמעות עלו בעיניי ושפתחתי את עיניי, יכולתי לראות את הצער והרחמים שלהם כלפיי. אבל נקרעתי מבפנים ולא יכולתי לחשוב על שום דבר.
הם חיכו מעט לפני שניסו לדבר שוב "אנחנו מצטערים, גל נפטר במהלך-"
"לא!" הצרחה שלי הדהדה מקירות הבית, כל כך חזק שהם השתתקו "תפסיקו בבקשה." התחננתי, המפה נקרעה בידי ולא רציתי להאמין לדבר יותר.
"אני לא מסוגלת לשמוע יותר." הנדתי את ראשי, הדמעות כיסו את כולי, היבבות שלי מילאו את האוויר, רציתי רק להיעלם, לא להיות קיימת יותר. לא יכולתי להאמין יותר, לא רציתי להאמין לשום דבר.
"בבקשה תלכו." אמרתי בשאריות הכוחות שלי, לא רציתי שאף אחד יהיה בסביבה, רציתי להיות לבדי, שני הזרים האלו לא יכלו לנחם אותי.
אף אחד לא יכול לנחם אותי, אף אחד לא יכול להבין, את הרגע הזה שכל החיים שלך פשוט מתהפכים, נהפכים למשהו לא מוכר, כל החלומות שלך נגנזים, כל החיים שלך מסתיימים ברגע זה כל מה שרציתי זה לקחת את החיים שלי ולהצטרף אליו. אולי זה קל יותר.
הם הותירו מכתב על השולחן ומלמלו "זה בשבילך."
הם סגרו אחריהם את הדלת ואני נפלתי על הרצפה, לא היה לי אכפת מדבר, נשכבתי על הרצפה ובכיי, הדמעות שלי מילאו הכול ונחנקתי מהדמעות שלי, לא היה לי מספיק אכפת אפילו לא להסתובב הצידה.
הדמעות שלי, כל כך הרבה מהם, לא הפסקתי גם שלא היו עוד דמעות שיכולתי להוזיל, גם שעיניי התייבשו, גם שקולי נעלם, שום דבר לא גרם לי להפסיק, רק זיכרונות הציפו אותי כל כך הרבה מהם.
על האהבה של גל לים ועל כך שלקח אותי אליו כל כך הרבה פעמים, על המקום הסודי על הגג שלקחתי אותו אליו, על הפעם הראשונה שנפגשנו, על כך שהוא האמין בי בזמן שאף אחד אחר לא עשה זאת. על הספרים שלי, על כך שלא האמנתי באהבה עד הרגע שהוא הגיע. על הנשיקות שלו, על כך הזמן שהיינו יחד.
בכיתי על כל הזמן שלא נהיה יחד, על כל הזיכרונות שהבטחנו שניצור שלעולם לא התקיימו, על כל המקומות שתכנתנו ללכת, אבל הוא לעולם לא יגיע. בכיתי עד שלא היה לי אוויר, בכיתי עד הכול ועל חיים שאבדו ועל אהבה שתמיד תתקיים.
נעמדתי באפיסת כוחות שהבנתי שאצטרך לפחות עוד קצת מים לפני שאבכה שוב ומכתב נח על השולחן, שמי נכתב בגדול על המעטפה בכתב ידו המוכר של גל, ידעתי שאני חייבת לקרוא את זה לא משנה עד כמה זה יכאיב ללבי.
אהובה,
אני מקווה שלעולם לא תקראי את זה, אבל אם את רואה את זה, אני מצטער.
אני מצטער על כך שלא נשארתי איתך כמו שהבטחתי, אני מצטער על כל התוכניות שלנו שלא אצליח להגשים איתך.
אבל אני רוצה להודות לך על כך הזמנים שבילנו יחד, הפכת את החיים שלי לקשת של צבעים מעניינים.
נכנסת לחיי, אמרת לי שאת לא צריכה אותי, הבטתי לך בעיניים אבל ראיתי חוזק ואומץ וראיתי גם אותך אבודה באותו רגע לא יכולתי לשחרר.
הייתי חייב להכיר אותך, היית מלאה צבעים, הוכחת לי שאדם לא חייב להיות משהו מסיום ויכול להיות כל כך הרבה דברים.
אני מודה לך על כל מה שחוויתי איתך, על כל הרגעים איתך ואני לא מצטער על שום דבר. אני שמח שיצא לי לבלות איתך, הלוואי וזו תהיה תקופה בלתי נגמרת.
אבל אם המכתב הזה הגיע עלייך כנראה שהתקופה הזו הסתיימה. אל תבכי על זה, באמת.
תראי את כל הזמנים שבילנו יחד, על כל הרגעים המאושרים שלנו והיו כל כך הרבה מאלה.
תזכרי שאני אהיה איתך לתמיד לא משנה לאן תלכי או באיזה דרך תבחר, החיים מלאים בהפתעות.
אל תפחדי, לכי ותעשי מה שתרצי.
אני גאה בך ותמיד אהיה.
אני אוהב אותך ומאמין בך.
שלך לתמיד,
גל.
הרמתי את מבטי לעבר החלון והבטתי לעבר השמיים כשאמרתי "אני תמיד יאהב אותך, אני לעולם לא יאהב מישהו אחר."
~~~
אני מתנצלת על הסוף הטרגי, אך בזכותם של דניאל וגל ראינו יחד אהבה יפה, אנא זכרו את זה.
דברי סיום וסגירה, יהיו בקטע הבא.
באהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Never
Romance✯הסתיים✯ M×W ספר ראשון בדואט ה"נצח". 1. Never 2.Always אנא וודאו שאם קוראים את הדואט על פי הסדר. סדרת הבחירה קשורה לדואט הנצח. אני תמיד יאהב אותך, אני לעולם לא יאהב מישהו אחר. בואו אני אגיד לכם מי היא אהבה מבחינתי: אהבה, היא הרגש שמרגישים שאת מכיר...
