פרק 18
נכנסתי לבית הספר, האם ציפיתי למשהו מיוחד? לא.
אולי מעט ממש מעט...
שנכנסתי פנימה ואף אחד לא קיבל את פניי מדקרת אכזבה חלפה בגופי, התעלמתי מן הרגשה החדשה והלא מוכרת. לא הייתי אמורה להיות מאוכזבת אם לא ציפיתי דבר מאף אחד. 'אין צורך לצפות לכלום מאף בן אדם' שננתי לעצמי את המשפט שהיה מוכר ונשכח ממני אתמול כאילו מעולם לא הכרתי אותו.
יד נחתה על כתפי ואני במהירות של רגע, הסתובבתי גרמתי לאדם שאחז בי לאבד את אחיזתו וידי השנייה נשלחה קדימה לאגרוף, לשמחתי גל היה מהיר יותר והתחמק מכך.
"מה לעזאזל חשבת?" הטחתי בו בזעם.
הוא הצמיד את ידי זו לזו במחווה של התנצלות "אני מתנצל, שכחתי שאת יכולה להיבהל ולהיות לא נחמדה לגבי זה, ואולי אני יכול להיפצע תוך כדי." התנצלות שלו לא יכלה להשאיר אותי כועסת לזמן רב, הייתי חייבת לסלוח לו, למען האמת התשובה שלו גרמה לי לחייך, הוא צדק והוא הקניט אותי על כך ועדיין חייכתי בזכותו.
כנראה שהוא תכנן לגרום לי להרגיש טוב יותר, הוא חייך לעברי ורכן קדימה, כמו סוד שחלקנו שנינו "אני מקווה שאף אחד לא חשד בדבר, אני מחכה כבר לראות אותך בערב." הוא קרץ לעברי וחלף על פניי והמשיך לעבר יעדו.
חיוך התפרס על פניי, הרגשתי משוגעת, עמדתי באמצע בית הספר עם חיוך על פניי בלי שום סיבה נראית לעין, ללא ספק איבדתי את זה.
הצלצול נשמע וגרם לכל התלמידים לרוץ לכיתות שלהם, בניגוד אליהם צעדתי אני ברוגע לכיתה שלי, לא היה לי לאן למהר. ללמוד לא היה הדבר החשוב ביותר בשבילי, אבל הייתי צריכה למצוא עבודה ולהרוויח קצת כסף מאחר שבצבא כנראה לא יהיה לי מספיק זמן.
איחרתי לכיתה לא היה שום דבר חדש בזה אבל מאחר שרוב הזמן בכלל לא התאמצתי להיכנס לכיתה, המורה נאנח ונתן לי לצעוד לעבר המקום שלי. התיישבתי וחיפשתי תעסוקה בזמן שמורה הקריא את הטקסט מהספר שמולו, נראה שכולם החזיקו בספרים דומים. בכלל לא זכרתי שטרחתי לקחת את ספרי הלימוד שלי לשנה הזו, אולי באמת אקח? אפילו רק לשמור על תדמית מעט הגונה של תלמידה.
עט הושט לכיווני והרמתי את מבטי כדי להביט בבחורה שלא הכרתי ששלחה לעברי חיוך ואמרה "נראה לי שתצטרכי עט לשיעור הזה."
הנדתי בראשי "לא צריך, גם ככה אין לי איפה לכתוב."
היא הניחה את העט השולחן שלי והוציאה מהתיק שלה מחברת והניחה על השולחן שלי "קחי, יש לי תמיד מחברת מיותרת אחת."
הנהנתי בראשי ולקחתי, לא יכולתי לסרב לטוב לב שלה ולעזרה שהיא הציעה לי. גם לא היו לי תירוצים נוספים. טוב כנראה באמת הלכתי ללמוד בשיעור, מתברר שזה קורה לי הרבה לאחרונה.
"תודה-" הבטתי בה בשאלה, לא ידעתי את השם שלה.
"נוי," היא חייכה לעברי "אני נוי."
כל מי שנתקל במבטי נרתע והסיט את מבטו הצידה, ראיתי את הפחד בעיניהם, אבל נוי המשיכה להביט לעברי בחיוך בטוח.
~~~~
זמן זה אחד הדברים החשובים שלנו, נכון?
מקווה שאהבתם את הפרק ושתקראו עוד סיפורים יפים מלאי אושר ואהבה.
באהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Never
Romance✯הסתיים✯ M×W ספר ראשון בדואט ה"נצח". 1. Never 2.Always אנא וודאו שאם קוראים את הדואט על פי הסדר. סדרת הבחירה קשורה לדואט הנצח. אני תמיד יאהב אותך, אני לעולם לא יאהב מישהו אחר. בואו אני אגיד לכם מי היא אהבה מבחינתי: אהבה, היא הרגש שמרגישים שאת מכיר...
