פרק 30
נרדמתי עם ספר ביד, במהלך הלילה הוא נפל על הרצפה והיד שלי נגעה בו וכך התעוררתי. פתחתי את עיניי לאט הייתי לבד בחדרי, אבל הנקישות שנשמעו מבחוץ היו ללא ספק צלצול השקמה שלי.
"אני פאקיג קמה."
אי אפשר לשנות אדם תוך יום אחד ואי אפשר לגרום לי להפסיק לקלל, זה היה חלק מהותי ממני. זה עזר לי גם לשחרר קיטור במיוחד שהסביבה שלי הרגישה כמו טבעת חנק סביב הצוואר שלי רוב הזמן.
שפתחתי את דלת חדרי הופתעתי לראות את גל שעמד שם ולא דינה- שעמדה שם בדרך כלל, שלובת ידיים והבעת פניה הזעופה, היא לא הייתה אכזרית, היא מעולם לא הכתה אותנו או הענישה אותנו בעונשים בלתי הגיוניים אבל נראה הייתה שלא מרוצה מכך שהיא עובדת כאן, כאילו הייתה זו עבודה של חוסר ברירה. לא שיכולתי להאשים אותה, אף אחד לא היה בוחר לטפל בילדים עזובים מרצון.
הפעם גל עמד שם, נראה מרוצה מעצמו ושילב את ידיו על חזהו, בחנתי אותו מכף רגל עד ראש, הוא היה לבוש בטי-שירט כחול וג'ינס משופשף, השיער שלו נפל מעט על עיניו ותיקו נתלה ברפיון על כתפו.
הרמתי לעברו גבה וניסיתי לנחש מדוע הוא היה כאן בשעה כה מוקדמת בבוקר, או שיכלתי לשאול אותו, זה יהיה יותר קל "מה אתה עושה כאן?"
"מה נראה לך?" הוא השיב בשאלה.
חיקיתי את תנועותיו ושלבתי את ידי על החזה שלי ונשענתי על המשקוף בחדרי והשבתי "נראה לך שהייתי שואלת אם הייתי יודעת?"
"אני לוקח אותך לבית הספר." הוא השיב וחייך בידענות.
הבטתי לעברו בחוסר הבנה "אני חושבת שאני יכולה לקחת את האוטובוס לבית הספר, כמו שאני עושה תמיד."
"ואני שמעתי שאת עושה להם טרור."
הבטתי לעברו ונשכתי מעט את שפתיי, נשארתי חסרת מילים, כי הוא צדק.
"אתה מחכה פה?" שאלתי.
הוא הרים לעברי גבה ושאל "את רוצה שאני אכנס לחדר שלך ואחכה שם?"
הרכנתי את ראשי לא רציתי שהוא יראה שהסמקתי ומלמלתי "תחכה כאן." טרקתי את הדלת אחריי והסתובבתי במעגלים ברחבי החדר, ניסיתי לנשום עמוק ולהעלים את הסומק שהופיע בפניי.
משכתי בגדים מהארון שלי, והשלכתי אותם למיטה, זו הייתה גופיה וג'ינס
מעניין לדעת אם אלבש זאת לבית הספר יעיפו אותי או יישארו אותי וייעלמו עין.
לא מזמן נכנס לבית הספר חוק חדש שאסר להסתובב עם גופיות. חוק חדש הייתה מבחינתי זימון לאתגר, אהבתי אתגרים, אהבתי חוקים כי זו הייתה הזדמנות מציונית להפר אותם.
כמובן שלבשתי את הגופייה הזו, איך אסרב למשהו שנקבע שאמור לקרות, חייכתי לעצמי, המורים שלי בוודאי יצאו מדעתם. כשפתחתי את הדלת, גל עמד שם מבטו חלף במהירות עליי והוא שב להביט בעיניי כשאמר "את לא לבושה לבית ספר."
הייתי צריכה להתאמץ כדי להסתיר את החיוך שהופיע על פניי "מי אמר לך שלא?"
"הבגדים שלך."
~~~~
אני מצטערת על הדלאיי המטורף, היה לי טיול לא מתכונן, ועוד כמה דברים שבכלל לא הייתי כאן.
תהנו מהפרק ונתראה בקרוב!
באהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Never
Romance✯הסתיים✯ M×W ספר ראשון בדואט ה"נצח". 1. Never 2.Always אנא וודאו שאם קוראים את הדואט על פי הסדר. סדרת הבחירה קשורה לדואט הנצח. אני תמיד יאהב אותך, אני לעולם לא יאהב מישהו אחר. בואו אני אגיד לכם מי היא אהבה מבחינתי: אהבה, היא הרגש שמרגישים שאת מכיר...
