פרק 17
הבטתי דקות ארוכות במסך של הפלאפון שלי, צלילים של מוזיקה מילאו את חלל החדר שלי עד שלחצתי את המסך וכיביתי אותו. לא רציתי ללכת לבית הספר אבל היום הייתה לי סיבה מספקת מדוע לקום מהמיטה וכן ללכת לבית הספר.
מצד שני התחלתי את סבב הלקאה העצמית שלי ככל שהפכתי ערנית יותר, איך הסכמתי לדבר כזה לקרות? איך אמרתי כן לגבר שהציע לי להיות חברה שלו?
יכול להיות שמישהו גרם לי להיות חסרת מודעות למעשיי, ביקשתי ממנו גם להישאר איתי, איך עשיתי דבר כל כך מטומטם?
קמתי וצעדתי לעבר המקלחות המשתפות, הייתי צריכה לשטוף את הפנים שלי, לגעור בעצמי על הטמטום שלי ולאחר מכן לשמוח על כך, היה לי פיצול אישיות, אין שום ספק בעניין.
הייתי צריכה להתחיל את היום שלי. לא היה ספק בכך שאראה היום את גל, אולי אגיד שאתמול ככל הנראה איבדתי את השפיות ואבקש ממנו להתעלם ממה שקרה אתמול? מהכול.
המחשבות סחררו את ראשי לא נתנו לי מנוח, אולי בכלל מה שעשיתי היה דבר טוב, אולי להסכים לו ולהיות אולי דבר טוב, אולי החמימות שמוקרנות ממנו והרגשות שלו כנים וזה דבר שכן הייתי זקוקה לו בחיי?
לא ידעתי מה לחשוב, לקח לי דקות ארוכות עד שנכנסתי לחדרי וגם מחשבותיי לא עזבו אותי הם נדדו לכל שמה שעשיתי, אם זה היה בסדר ומחשבותיי נדדו ללא הרף אם מה שעשיתי היה הרעיון הגרוע ביותר שיכולתי לעלות בדעתי? או הדבר הטוב ביותר?
הייתי לבושה ולקחתי את התיק שלי וצעדתי לתחנה, לחכות לאוטובוס שיבוא לקחת אותי, לא הצלחתי להחליט אם זה שהסכמתי לו היה הטעות הגדולה של חיי, או הדבר הטוב ביותר שיכולתי לעשות. עמדתי בתחנה העברתי את משקלי מרגל אחת לשנייה, ניסיתי לשחרר חלק מהמתח שהצטבר בי, אך המחשבות המשיכו לנקר בראשי ולא נתנו לי מנוח. אף אחד לא העז לגשת אליי, לא יכולתי להסיח את דעתי בשיחה סתמית ולא יכולתי גם לגשת אליהם זה יהרוס את התדמית שהשקעתי זמן רב לבנות. המחשבות שלי הימשכו לייסר אותי.
גם שעלינו לאוטובוס וזרקתי את התיק שלי בכיסא לידי, סימן ברור לכך שאף אחד לא רצוי, השענתי את ראשי על החלון ונתתי למחשבותיי את החופש להמריא לכל הכיוונים, שהאוטובוס החל ליסוע הראש שלי נתקע על השמשה והתרחקתי ושמטתי את ראשי על הכיסא, השענתי את ידי על החלון, עיניי שקועות בנוף שמתחלף מול עיניי. אפשרתי לגופי לנוע עם תנודות האוטובוס. בתוך ראשי התחוללה מלחמה.
האוטובוס שלנו עצר בחריקת בלמים מצמררת ששלפה אותי מהמחשבות שהייתי שקועה בהם. משכתי את התיק שלי מהמושב לצדי וירדתי במדרגות, הייתי האחרונה לרדת, אחריי הנהג סגר את הדלת וסליל של עשן התיימר מאחוריו והטרטור של האוטובוס כמו אנחה עמוקה שהוא התחיל לרעוד שוב שהוא הניע את ונסע משם.
העפתי מבט יחיד, כולם התקדמו, פגשו את חבריהם, נכנסו לכיתה, צחקו, דיברו ומנגד עמדתי שתולה במקומי, הבטתי על בית הספר שהייתי בו חלק כל כך הרבה שנים, אבל הכול הרגיש שעשיתי זאת בפעם הראשונה.
~~~
תודה רבה שאתם קוראים ונשארים איתי לאורך זמן.
מעריכה כל אחד ואחת מכם.
אני מתנצלת שאני מעלה בתדירות נמוכה, לצערי אני נמצאת בתקופה לחוצה ומשוגעת.
ובנוסף התחלתי סדרה תאילנדית מדהימה שאני לא מסוגלת להפסיק.
בקיצור אין לי דקה פנויה.
ועדיין אנסה להמשיך ולכתוב לכם את הסיפור המדהים הזה!
באהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Never
Romance✯הסתיים✯ M×W ספר ראשון בדואט ה"נצח". 1. Never 2.Always אנא וודאו שאם קוראים את הדואט על פי הסדר. סדרת הבחירה קשורה לדואט הנצח. אני תמיד יאהב אותך, אני לעולם לא יאהב מישהו אחר. בואו אני אגיד לכם מי היא אהבה מבחינתי: אהבה, היא הרגש שמרגישים שאת מכיר...
