Never

פרק 21

פרק 21

הוא תפס אותי לבסוף, אחז במותניי והצמיד אותי אליו והניח את ראשו על כתפיי "את לא תצליחי לברוח בקלות, אני מהיר יותר ממך." הוא לחש באוזני.

התנתקתי ממנו בקלות, הרגשתי מבוכה אבל ניסיתי להסתיר זאת "הצלחתי להתחמק ממך למשך מספיק זמן, עצרתי רק מכיוון שרציתי, לא כי הצלחת לתפוס אותי."

הוא חייך לעומתי חיוך שובב ותפס בידי "תאמיני למה שתרצי, בואי נשב לאכול קצת, יש לנו נסיעה חזרה לפנינו."

"זה יהיה נפלא." השבתי ומצאנו לעצמנו ספסל עץ לשבת אליו, מתברר שהוא באמת הגיע מוכן, גל הוציא לחם, שוקולד, סכין למריחה, בקבוקי מים, ואף הביא ירקות חתוכים בקופסא, הוא היה מסודר להפליא ודאג היטב לטיול הזה למרות שלא רציתי להגיע בהתחלה, לא היה ספק שנהניתי וזה ישאר כזיכרון טוב ואפילו מאושר שלי. הייתי צריכה להודות לו על המאמץ, הרי אף אחד לא עשה זאת למעני קודם. ואפילו לא חשבתי שאני ראויה או מצדיקה מאמץ כזה.

אחזתי בידו, חיוך עלה על פניי ואולי גם דמעות התנקזו בזווית עיניי אבל הקפדתי להסתיר אותם "תודה." מלמלתי בקול שקט.

הוא הרים את מבטו מפרוסת הלחם שעליה מרח שוקולד והביט לעברי מופתע ושאל "מה אמרת?"

"תודה." הפעם קולי היה חזק יותר אבל לא העזתי להביט בעיניו, הוא משך את ידי לחיקו ואחז בזרועותיי וסובב אותי לכיוונו, בחוזקה ואילץ אותי להביט בו.

"תודה לך, שיצאת איתי לכאן, נהנתי כל כך בזכותך."

בלעתי את רוקי בכבדות ולחיי הפכו לגוון כהה של אדום, קנאתי כל כך בכושר התבטאות שלו ואיך הוא יכול להציג את רגשותיו בצורה ברורה.

הוא הכין לי גם פרוסה מרוחה בשוקולד והאווירה הפכה קלילה יותר לאחר מכן, יכולתי לחוש בתחושה טובה וקלילה סביבו, לא הייתי חייבת להציב את הגנות שלי, אפשרתי לעצמי להוריד מעט את החומות הבצורות ששמרו על לבי מפני פגיעה.

אבל לא משנה כמה דחקתי אותו, הרחקתי אותו או סגרתי את עצמי בפניו הוא המשיך להשאיר באותו מקום, לא נתן לי להתחמק ונתן לי לדעת שהוא שם, זאת הייתה הרגשה שונה ממה שהרגשתי אי פעם. ידעתי שיכולתי לסמוך אליו.

עמדנו מול חדרי, הוא חייך לעברי חיוך מאיר, ידו החזיקה בשלי "נראה מחר, שיהיה לך לילה טוב."

הוא עזב את ידי והסתובב, לא יכולתי לתת לו ללכת ככה, הנחתי את ידי על שלו והוא הסתובב לעברי, לא הייתי בטוחה מה עשיתי ברגע זה, אך פעלתי לפי הרגש שלי ועמדתי על קצה רגליי ונשקתי אותו שחררתי אותו מהר ונכנסתי לחדרי טרקתי אחריי את הדלת, נשענתי על הדלת והחלקתי מטה עד שהתיישבתי על הרצפה.

לא האמנתי שעשיתי את זה, זה הפתיע אפילו אותי, איך היה לי את האומץ לעשות זאת?

אווי אלוהים, התנצלות, אני חייבת להתנצל בפניו, האם איבדתי את דעתי לחלוטין שעשיתי זאת? הייתי חייבת להתנצל בפניו, ברגע זה, איך אעמוד בפניו?

עמדתי בחזרה, הייתי חייבת להתמודד עם מה שעשיתי, הייתי צריכה להגיד לו רק לשכוח ממה שעשיתי, להתעלם מזה, להמשיך כאילו זה מעולם לא קרה אבל שפתחתי את דלת חדרי, המסדרון היה ריק והבנתי שנותרתי לבדי.

~~~

התחלתי עבודה חדשה, ואני כל כך עסוקה שבכלל אין לי זמן, אך אני אנסה לעלות לכם בכל סופ"ש פרק נוסף, ואולי יותר אם יהיה לי זמן.

באהבה, 

וויט א'נגל.