פרק 29
החיוך שעלה על פניו היה מלא חלמה וברגש אחר שסירבתי לראות, בדרך הזו זה היה קל יותר להתמודד עם משהו שהעמדתי פנים שלא ראיתי שקיים שם, זה היה קל יותר לעצום את עיניי.
הוא לא אמר דבר אולי ממבוכה, אולי בגלל הסיבה שהתעלמתי ממנה והוא לא רצה להעיק עליי, לא ידעתי מה הסיבה אבל זה היה טוב בשבילי.
הוא לחץ את ידי ולא אמר משהו נוסף, המלצרית הגיעה באותו רגע ושלחה מבט לא מרוצה בידיים האחוזות שלנו אבל לא אמרה דבר רק הניחה את המנות מולנו.
הבטתי במנות שהונחו לפניי הם נראו כל כך טוב. הודיתי למלצרית בחצי פה וקיוויתי שהיא תסתלק מהר כדי שאוכל לטעום מכל מה שהונח על השולחן שלנו.
אבל היא שאלה אם יש משהו שחסר לנו ואם נרצה משהו נוסף, לקחתי נשימה עמוקה חייכתי לעברה ואמרתי "אם נצטרך משהו נוסף נקרא לך, לבנתיים תודה רבה לך."
אולי היא נפגעה אבל לא היה לי מצב רוח להתחשב ברגשותיה כרגע במיוחד לא שכל מה שעניין אותה היה גל, לא רציתי אפילו לדעת את מטרותיה האמתיות כלפיו.
גל ישב מולי משועשע מולי, ככל הנראה הייתי ברורה שלא חיבבתי במיוחד את המלצרית מולי. אבל אי אפשר להאשים אותי? איך היא יכלה להתחיל עם גל שישבתי מולו, שהחזקנו ידיים? המערכת יחסים שלנו הייתה ברורה לכולם חוץ ממנה כאילו התעקשה בכוח להיות עיוורת למה שראתה.
היא העיפה בי מבט לא נחמד במיוחד והסתלקה, אפילו לא הבטתי בה שוב, אלא הבטתי לעבר האוכל שהונח על השולחן מולנו, זה נראה טעים ולכן הושטתי את המזלג שלי קדימה ובחרתי משהו כדי לטעום. גל לא אמר דבר, אלא לקח קצת מכל דבר אל הצלחת שלו.
"זה היה מדהים, תודה רבה." אמרתי שיצאנו יחד מהמסעדה, הוא החזיק בידי והבטתי בידנו האחוזות יחד, לא צפיתי לכך, אבל הרגשה הנעימה הזו שידו אחזה בשלי, הייתה גן עדן שלא רציתי להחליף.
הרכב שלו חנה בקרבת מקום, אבל הייתי מוכנה ללכת מרחקים ארוכים שהוא אחז כך בידי, לצערי זה הסתיים מהר מידי. רציתי שהוא ישאר איתי אך גם פחדתי מזה.
הוא נישק קלות לשפתיי ואמר "אני חייב ללכת עכשיו, יש לנו פרויקט חדש ואני חייב לקחת בו חלק, אני אראה אותך מחר?"
הנהנתי אבל רציתי לאחוז בו שלא ילך שישאר איתי עוד קצת אפילו כמה דקות, שיחבק אותי או אפילו ישב בחדרי ויספר לי מעשיות, רציתי את הקרבה שלו אבל לא אפשרתי לו לדעת, הוא היה צריך ללכת ושמרתי על ארשת פנים קפואה והשבתי "בטח." לא הוספתי דבר נוסף ויצאתי מהרכב שלו.
היינו צריכים להכין את החדר אוכל לקראת ארוחת הערב, אבל לא היה לי חשק אפילו לאכול, רציתי להרחיק את עצמי מכולם, לבכות על כך שלא הייתי אפילו מסוגלת להחליט ביני לבין עצמי אם רציתי להתרחק מגל או להשאיר אותו קרוב אליי.
הייתי צריכה שמישהו יהיה איתי והאדם היחיד שהייתי מסוגלת לחשוב אליו ברגעים כאלו היה גל. רציתי להישען עליו ולהרשות לעצמי להרגיש אבודה וחסרת אונים, עכשיו הרגשתי בדיוק כך אבל לא היה אף אחד שיכל לעודד אותי.
ישבתי על המיטה שלי והושטתי את ידיי לעבר הספר שנח על יד שידת הלילה שלי, בקשתי לשכוח מעט מכל המחשבות שלי, מהחוסר החלטיות ובעיקר מהבלבול שחשתי שהייתי בקרבתו של גל. רציתי מעט שקט ידעתי גם כי הספר שלי יכול לענות היטב על הבקשה הזו שלי, לפחות לבנתיים.
~~~
תהנו מהפרק!
נתראה בפרק הבא.
באהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Never
Romance✯הסתיים✯ M×W ספר ראשון בדואט ה"נצח". 1. Never 2.Always אנא וודאו שאם קוראים את הדואט על פי הסדר. סדרת הבחירה קשורה לדואט הנצח. אני תמיד יאהב אותך, אני לעולם לא יאהב מישהו אחר. בואו אני אגיד לכם מי היא אהבה מבחינתי: אהבה, היא הרגש שמרגישים שאת מכיר...
