Never

פרק 39

פרק 39

הדרך במכונית הייתה קצרה יותר, נעצרנו מול הבניין וראיתי בפניו שהוא היה מבולבל, אך לא אמר לי דבר ונתן לי להוביל, ידו החמימה בזו שלי הייתה הרגשה חמימה שהחלה לעלות במעלה זרועי מהנקודות מפגש שלנו. התרגשתי מעט מכך שידו אחזה בשלי, לא שחררה אותי גם שעלינו במעלה המדרגות, זה לא היה הכי נוח, אבל הוא לא וויתר, אהבתי את התחושה השקטה והמענגת שנגיעותיו גרמו לי להרגיש ולא התנגדתי.

עלינו במדרגות, עד הקומה האחרונה, שהגענו לשם הנשימות שלנו היו קצרות יותר וקצובות, גל הביט בי ואמר "פעם הבא תודיעי בפניי שאנחנו הולכים לעשות משהו שכולל פעילות אינטנסיבית, לפחות אני אוריד מאימון של הבוקר."

צחקתי בקול ועלינו לגג, הובלתי אותו לעבר מה שסידרתי ומיהרתי לקחת מצית שהשארתי שם מבעוד מועד ולהדליק את הנרות בתקווה שהם לא יכבו במהירות.

"זה מדהים." הוא אמר חיוך עלה על שפתיו והוא נישק את שפתיי נשיקה ארוכה, רגועה ויכולתי להרגיש את הערכה שלו כלפיי, שהוא התרחק ממני ואמר "אבל את מדהימה יותר."

לא יכולתי שלא לחייך אל מול מחמאותיו, הייתי מאושרת, כל העבודה שלי, פחדתי, חששתי שהוא לא יאהב את זה, מעולם לא היה לי אכפת אם משהו ימצא חן בעיני מישהו, איתו זה היה אחרת.

למרות שהתנגדתי בתוקף לרעיון, ההבנה חלחלה בי שהוא החל לגנוב חלקים מליבי, הידיעה הזו הפחידה אותי כל כך עד שרציתי לרוץ לצד השני ולהסתתר ובאותו זמן רציתי להסתתר בזרועותיו, שיגנו עליי, רציתי לתת לו יותר ולקחת ממנו כל מה שהציע לי.

נשמתי עמוק וניסיתי לדחוק הצידה את כל הפחדים שלי, הלילה אנסה ליהנות מכל מה שעשיתי, מכל השקעה שלי, הוא הושיט את ידו אליי ומשך אותי שאשב לצידו, אפילו לא שמתי שהוא התיישב כבר, הייתי עסוקה כל כך בכל הרגשות המסובכים שלי, בכל מה שהרגשתי שאיבדתי זמן יקר.

"זה נפלא, השקעה שלך מדהימה, אנחנו הולכים ליהנות מהלילה הזה." הוא חייך לעברי, הוא פתח את החטיפים והפך את השקית כך שהם נפלו על הצלחות הפלסטיק, עשיתי כמוהו.

"המקום הזה ממש יפה, די שקט, את מגיעה לכאן לעיתים קרובות?"

"הייתי, בשנה הזו, הפסקתי." השבתי בכנות.

הוא הביט בי בתמהיה "יש סיבה מיוחדת לכך?"

משכתי בכתפיי באדישות ועיניתי "אתה."

טוב אולי לא הייתי צריכה להגיד את זה בצורה כזו, עכשיו שחשבתי על כך זה נראה למעשה כמו ווידוי, הוא נראה מופתע ואולי קצת נרגש, כנראה הסוג של הווידוי שלי מצא חן בעיניו.

"תוכלי לבוא איתי בפעם הבאה." הוא אמר ומשך אותי קרוב אליו, כרך את זרועותיו סביבי והבטנו מעלה לעבר הכוכבים בשמים והנרות שהלהבה שלהם עדיין ריצדה, מידי פעם הושטתי את ידי לאכול ולקחת לעצמי משהו לשתות. הוא נתן לי להישען אליו. "זה ממש יפה כאן, זה מקום מקסים לשבת כאן אחרי יום ארוך." הוא ליטף את ידי בעדינות, רציתי להירדם שם, זה היה כה מרגיע עד שעיניי החלו להיעצם, הרגשה הייתה טובה, רגועה וחמימה. הליטוף העדין שלו על העורי, הקרב שלו, היה משהו שיכולתי להתרגל אליו ואפילו רציתי בסביבתי.

"עשינו עסק." השבתי, הוא המשיך ללטף את עורי בעדינות וידעתי שבפעם הראשונה הייתי במקום הטוב ביותר שיכולתי לבקש עבור עצמי. לא רציתי שוב דבר אחר רק אותו בקרבתי.

שנת הלימודים הגיעה לסיומה, נשארו רק כמה ימים, את רובם בליתי עם גל. לא שהייתי מסוגלת אחרת, הוא היה די תבעוני שזה הגיע לזמן שהייתי אמורה לבלות איתו, חלק ממני שמח על העניין וחלק ממני חשש, הוא היה אמור להתגייס עוד חודש ליחידה קרבית, הוא לא שיתף אותי איזו למרות שניסיתי בכל כוחי להוציא ממנו, זה השאיר אותי תלויה באפלה עם חשש כבד. ניסיתי לסמוך אליו אבל התחושה של הפחד והחשש סירבה להרפות, הנחתי שאצטרך ללמוד להסתדר איתה.

הגיוס שלי לעומת זאת נקבע כחצי שנה לאחר מכן, לפחות השחרור שלנו יהיה קרוב, דיברנו על זה, העתיד שלי יחד איתו לא נראה מפחיד, למען האמת הוא נראה טוב ומשהו שציפיתי לו בקוצר רוח.
~~~

פֶּרֶק חָדָשׁ! מְקַוָּה לִרְאוּתְכֶם בְּעוֹד סִפּוּרִים שֶׁלִּי, מֻזְמָנִים לְהִכָּנֵס וּלְהִתְרַשֵּׁם מִשְּׁלַל הַסִּפּוּרִים שֶׁלִּי בְּנוֹשְׂאִים שׁוֹנִים.

באהבה,
וויט א'נגל.