Never

פרק 42

פרק 42

יצאנו מהחנות עם שלושה בגדי ים שונים שגל התעקש שנראים מקסימים עליי, לבסוף לבשתי את הבגד ים שהיה עוצר נשימה וגם גרם לנו לכמה בעיות.

הוא העיף לעברי מבט בזמן שקשרתי צעיף רחב סביב המותניים שלי ואמר "אולי זה רעיון טוב לדלג על הים?"

צחקתי ומשכתי בידו "זה היה רעיון שלך, אנחנו חייבים להיכנס למים."

הוא נראה לא בטוח כשהביט לעברי "אולי בכל זאת."

הנדתי בראשי והסתובבתי לעברו, שידי אחזו בשלו והלכתי הפוך כשהבטתי בפניו "אין שום ספק שאנחנו צריכים להיכנס למים , לא קנינו את בגדי הים האלו ליופי."

הוא השתכנע בסוף והנהן "בסדר."

חיוך עלה על פניי, הסתובבתי בחזרה שפניי פנו לאן שצעדי ונשענתי קלות על זרועו "זה יהיה כיף."

"איתך הכול כיף." הוא השיב בתגובה.

צעדנו על החוף, שהחול נכנס לכפכפים ולא יכולתי לסבול זאת עוד, החלטתי להסיר אותם ולצעוד יחפה על החול הלוהט, גל עשה כמוני.

הרגשתי כאילו הייתי בסצנה של סרט רומנטי, זה היה נפלא.

הנחו את התיקים שלנו קרוב מספיק שנוכל לראות אותם אבל רחוק שלא יירטבו, הוא צעד איתי למים.

עזבתי את ידו ורציתי פנימה והוא רץ אחרי, עד שצרחה חדה פילחה את האוויר , הסתובבתי אחורה בבהלה, זה היה גל שנראה מבועט, עיניו היו פעורות והוא הביט לעבר המים בפחד ברור

רציתי אליו, אבנים קטנות דקרו את כפות רגליי והמים הקרירים הותזו לכל עבר.

תעצרי!" המילה שלו הייתה צווי יותר מאשר אמירה."

הוא הלך אחורה, המבט על פניו היה רווי בכאב, עד שהדבר היחיד שרצתי לעשות היה לגעת בו ולקחת את הכאב שהוא חש.

הבטתי בו, מבטי היה נוקב אבל עיניו חלפו על פניי כאילו הייתי אוויר, לאחר כמה שניות ראיתי זאת הוא נצרב על ידי מדוזה.

אחרי שנוכחתי לדעת את הבעיה, לא יכולתי עוד להמשיך לעמוד, רציתי אליו וגלשתי על החול לצידו, הנחתי יד מנחמת על כתפו ולחצתי בחוזקה בזמן שאמרתי "הכול יהיה בסדר."

התרמיל שלי שהיה קרוב, קמתי ממקומי ולקחתי אותו, הוא הביט לעברי מזועזע, אבל לא אמר כלום, הלם עדין היה חלק מהמצב שלו כרגע.

שחזרתי הוא כבר התעשת, הרגל שלו הייתה אדומה באזור שבו נצרב, הוא שלח את ידו כדי לגרד ולשפשף את האזור אבל עצרתי בידו "אל תעשה את זה." נימת קולי הייתה מזהירה ושמט את ידו.

הוצאתי בקבוק מים מהתיק שלי ושפכתי את תכולתו על האדמה.

"מה את עושה?" הוא שלח את ידו לעצור זאת וסטרתי קלות על ידו "חייב לטפל בזה עכשיו." הצבעתי לעבר הרגל שלו והוספתי "אתה מרגיש כאב חוץ מהרגל שלך, אולי כאב ראש או משהו?" שאלתי, חשש ברור נשמע בקולי.

הוא הניד בראשו ונשמתי באנחת רווחה, זה לא היה חמור, כך לפחות קיוויתי.

מילאתי את הבקבוק הריק ממים, במי ים. חזרתי אליו והפעם את תכולת הבקבוק שפכתי על רגלו. ראיתי את שיניי שנשכו בחוזקה את שפתיו ואת העווית הקל שנגרם מהצריבה הנוספת שגרמתי לו, אך לא הייתה לי ברירה אחרת, הטיפול הזה היה נחוץ למרות שהוא לא היה נעים במיוחד.

משכתי את תיק היד שלי אליי, הוצאתי אלוורה, התפללתי בכל ליבי ששכחתי את הטלק שלקחתי לעבודה בתיק הזה, משכתי אליי את הבקבוק הפלסטיק והודיתי לכל אל שקיים, הייתי עושה את זה גם בכל שפה שקיימת אם היה לי מספיק זמן.

הוא נראה מופתע "למה יש לך טלק בתיק ואלוורה?"

"את הטלק לקחתי לעבודה ואלוורה היה היא מעולה להמון סוגים של פציעות וחבורות, תמיד טוב שיש בהישג יד, נראה שהפעם זה באמת יהיה שימושי."

שפכתי לתוך הבקבוק את הטלק וערבתי ושפכתי שוב על הרגל ונתתי לזה להתייבש ולאחר מכן מרחתי אלוורה.

"לא ידעתי שאת כל כך טובה." הוא החמיא בחיוך.

"יש דברים שחייבים ללמוד לבד, במיוחד אם אין מישהו ששומר עלייך." השבתי וחייכתי אליו בחום.

"אני תמיד יהיה בסביבה" הוא השיב.

רק קיוויתי שזה יהיה נכון, בקרוב מאוד הוא עמד להצטרף ליחידה שאפילו את שמה הוא לא אמר לי, זה הפחיד אותי יותר משיכולתי להודות.

~~~

באהבה, 

וויט אנג'ל.