Never

פרק 32

פרק 32

הטחתי את ידיי על פיו, ידעתי מה הוא עמד לומר, לא הייתי צריכה להיות גאונה רק הגיונית. הפעם זה היה תורי להתחנן בפניו "אל תגיד את זה, אני לא מוכנה לשמוע את זה, עדיין לא, בעתיד אולי אני אהיה אבל לא עכשיו."

עצב קל נשקף בפניו, הוא רק הזיז בעדינות את ידי מפיו ואמר "אם ככה את מעדיפה, אני לא אגיד דבר."

נאנחתי ברווחה ונשענתי על הכיסא שלי בזמן שמלמלתי "תודה."

"תחגרי את עצמך, יש לנו עדיין נסיעה, לא ביטלתי את היום." הוא אמר והמשיך כרגיל, זה היה דבר שייזקף לזכותו מבחינתי.

חגרתי את עצמי, הוא שחרר את הרגל שלו מהברקס והמשיך ליסוע לעבר היעד הלא נודע שלנו.

הוא עצר מול מבנה מיושן למראה, זה היה בניין בעל קומה יחידה, סביבו ניצב שערי ברזל, וגדר הקיפה אותו, צבע המבנה דהה ושברים וסדקים כיסו את כל המבנה. לאף אחד לא היה אכפת מהמקום הזה. זלזול הייתה מילה מתאימה יותר.

לא ידעתי לאן עמדתי להיכנס, אך יכולתי לומר בוודאות שלא היו אנשים רבים שהיה אכפת להם מהמקום הזה. הפעם ככל הנראה לא הלכו לטייל, אבל השאלה שלי עדיין נותרה, מה עמדנו לעשות. הוא לא אמר כלום והבעת פניו גם לא הסגירה דבר, נותרתי עם שאלותיי ללא מענה, אם כי קיוויתי שאקבל מענה בקרוב.

כשנכנסו פנימה ואת פניו של גל קיבלו גברים ונשים בגיל השלישי, הבנתי שהוא הביא אותי לכאן למטרת התנדבות.

הוא הלך איתם, חיוך הופיע על פניו ואושר נשקף על פניהם, לא הייתה מילה אחרת לתאר את מה שראיתי זה היה אושר אמיתי וזה היה יפיפה.

נגשתי אליהם בחשש, לא ידעתי מה לעשות או מה להגיד, אבל נראה שלא היה להם אכפת במיוחד, הם פינו מקום ליד גל ונראה שהתרגשו מהגעתי. הם לא שאלו דבר רק לשמי וזה היה מעודד לדעת שהם לא שפטו אותי בגלל מי שאני, או האופן שבו הייתי לבושה, אלא קיבלו אותי אליהם כאילו תמיד הכירו אותי.

גל גרר אותי הצידה שחיוך גאה התנוסס על פניו ואמר "הם שמחים מאוד שאת כאן, תדברי איתם יותר, עכשיו תוכלי לעזור לי בלהגיש להם את האוכל?" הוא שאל אך לא באמת חיכה לתשובתי, אלא הניח בידי כבר מגשים עמוסים בצלחות פלסטיק דקות.

"אני לא חושבת שאני מתאימה לכאן או אפילו הם רוצים בי, אתה אומר את זה כדי לגרום לי להרגיש טוב יותר?" חקרתי.

"לא" הוא אמר ואפילו לא דן איתי על כך "לכי, האוכל מתקרר."

כנראה שלא יכולתי להתנגד גם אם רציתי ולמען האמת לא רציתי, לבלות עם גל הפך להיות הדבר המועדף ביותר שרציתי לעשות, לא משנה באיזו דרך.

נתתי לגל לחמוק בחזרה לחדר שלי, לא רק שלא התנגדתי לרעיון אפילו שמחתי מכך, זה היה יותר מידי טוב להתכרבל נגד החזה המוצק שלו, והזרועות שלו שעטפו אותי וקיבלו אותי בחום אליהם.
הרגשה החמימה הזו שמילאה אותי הייתה נפלאה ומנחמת, כל פעם שהוא נשאר אותי, רציתי להישאר ככה לתמיד, הייתי מסכימה אפילו לעבור איתו לאן שירצה רק כדי שלא יצטרך להתחמק לאחר מכן מחדרי.

למרות שהוא היה כל כך קרוב אליי, הוא מעולם לא דחק בי לעשות שום דבר שלא רציתי, הוא היה האדם שלא נבהל ממני בקלות ותמיד האמין לי, הבטתי בפניו היפות והישנות, הייתי עייפה אבל לא הייתי מסוגלת להסיר את עיניי ממנו והוא מנגד לא הרפה ממני.

נתתי לאצבעותיי לחלוף על פניו, למרות שגערתי בו לעיתים קרובות הוא וויתר על החולצה שישן איתי, ועורו החשוף נגד שלי גרם לתופעות שונות שלא רציתי להודות בהם להתרחש בגופי. לבסוף עיני נעצמו באטיות ונסחפתי לשינה לפחות לזמן הקרוב.
~~~
מקווה שעבר על כולכם חגים כיפים.
ולאלו שצמו צום קל.
שיהיה לכם שבוע מקסים.
ומוזמנים לבקר ולעודד אותי באינסטגרם תחת אותו שם משתמש
Ys_white_angel
באהבה,
וויט א'נגל.