פרק 23
"זה סוג של דייט?" שאלתי בתקווה מהולה חשש, מצד אחד פחדתי אך מצד שני רציתי כל כך שהוא יאשר.
"את רוצה שזה יהיה דייט?" הוא השיב על השאלה שלי בשאלה משלו. האם רציתי בכך? התשובה לכך לא הייתה חד משמעתית.
"אני שאלתי ראשונה." אמרתי בהתגרות וגם כי השאלה הזו השאירה אותי מבולבלת ואולי חסרת הגנה.
"זה תלוי בתשובה שלך." הוא התחכם איתי, זה היה ברור מהחיוך המרוצה שהופיע על פניו.
"אתה לא אמור להגיד לי בכל מקרה? תהיה אמיץ ותגיד לי." דחפתי אותו מעט, קיוויתי שיגיד כן, שיתן לי את התקווה הזו.
הוא הביט בי ומבטו חזר לכביש אבל לא יכולתי לפספס את החיוך שעלה על פניו "מה את חושבת?" הוא שאל, זאת הייתה רמיזה ברורה שכן, ואם לא הפכתי אותה לכזו.
"קבענו, דייט אחרי הצו ראשון שלי." חייכתי לעברו.
"לא אפספס את זה." הוא קרץ לעברי בשובבות.
גיחכתי "בהתחשב בזה שאתה היית אחראי על זה, חסר לך אם תפספס."
הרכב שלו עצר, הוא חייך לעברי והעיף מבט לעבר השער הברזל שהיה מאחורי "זה התחנה שלך, הצו שלך ותעודת זהות שלך אצלך?"
הנהנתי בעוד הבטתי לעבר הגדר שמאחוריי, בחורה במדים ירוקים, הכומתה הייתה לראשה, המדים שלה היו מקומטים מעט, אפוד נתלה ברפיון על גופה, זה היה ברור שהוא גדול בכמה מידות מגופה שנראה קטן תחת האפוד הגדול ועל כתפה נתלה הנשק מקדימה, היא החזיקה אותו , שמרה אותו קרוב לגופה. היא עמדה מאחוריי הגדר וכשהרימה את עיניה ראיתי עייפות ניכרת היטב בעיניה.
גל חייך לעברי, הוא הניח את ידו על שלי וחיכו הכנה והמעודד עזר לי לקחת נשימה עמוקה ולעשות את הצעד הראשון והמפחיד בדרך חדשה לגמרי.
"יש לך הזדמנות נהדרת, תנצלי אותה, תהיי מרוכזת במבחנים, אל תחששי יותר מידי, תהיי בטוחה בעצמך ואני בטוח כי תצלחי." המילים שלו היו סוג של אמונה ונחמה משלובות זו בזו, לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי מהרכב, הרגשה שלי הייתה טובה וחמימות התפשטה בחזה שלי, הלכתי לעשות את זה וידעתי שגם אצליח.
גל לא המשיך ליסוע, אלא הביט לעברי ואני הסתובבתי על מנת להביט בו פעם נוספת, הוא חייך לעברי והרים את ידו ונופף לי קלות, עשיתי בדיוק כמוהו והוצאתי את התעודות זהות שלי ואת הצו זימון והצגתי אותה מול הבחור שיש מאחורי דלפק, הוא בחן את הצו ואת מראה פניי, וודאי התאים את המראה שלי למראה שבתמונה. הוא לחץ על כפתור וביקש ממני להדוף את השער הברזל הקטן והמסתובב.
"תלכי ישר, את תראי דלפק קבלה כזה, תני להם את הצו הם יאמרו לך מה לעשות, בהצלחה." הוא אמר והודיתי לו ופניתי לבניין הגבוה שעמד מולי, צעדתי פנימה.
דקה אחת זה משך הזמן שלקח לי להגיע אל הדלפק שבו ישבו מספר חיילות שהתעסקו עם המחשב, צעדתי לאחת מהן והושטתי לעברה את הצו שלי, היא לקחה אותו הקלידה מספר דברים במחשב והביטה לעברי ואמרה "תביאי לי את התעודות זהות שלך." הושטתי לה אותה והיא הדביקה אליו מדבקה לבנה עם המספר עשרים ושש כתוב בכתב יד בטוש שחור.
"תלכי בכיוון הזה אחרי החיצים הצהובים שעל הרצפה לכיוון הזה ובהצלחה." היא הפנתה אותי לצעוד במסדרון השמאלי, על הרצפה היו מודבקים חצים צהובים, לבנים ואדומים, כל אחד מהם הוביל וודאי למשהו שונה. עקבתי אחרי החיצים הצהובים עד שהגעתי לעבר חדר המתנה, טלוויזיות גדולות היו תליות על הקיר, שדרו מידע על הצו הראשון ותשדירים על הגיוס, הנחו אותנו להמתין עד שיקראו בשמנו.
~~~
פרק חדש בהמון אהבה,
נתראה בפרק הבא.
באהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Never
Romance✯הסתיים✯ M×W ספר ראשון בדואט ה"נצח". 1. Never 2.Always אנא וודאו שאם קוראים את הדואט על פי הסדר. סדרת הבחירה קשורה לדואט הנצח. אני תמיד יאהב אותך, אני לעולם לא יאהב מישהו אחר. בואו אני אגיד לכם מי היא אהבה מבחינתי: אהבה, היא הרגש שמרגישים שאת מכיר...
